התמודדות עם פחדים

שלום, בני בן 4 ילד בריא ושמח, ידידותי ותקשורתי מאוד. לפני כחודשיים החלה אצלו תופעה של פחדים וחרדות. ילד אחר בגן שלו אומר לו שהוא שוטר וזה הכניס אותו לפחדים נוראיים. הוא מתעסק עם הפחד בצורה אובססיבית, החל עם בכיות ופחד נוראי ללכת לגן. אנו מנסים בכל דרך אפשרית לעזור לו להתגבר על הפחד, ללא הועיל. שיחות אינספור, קנינו לו מכוניות משטרה, הפגשנו אותו עם שוטר נחמד שהסכים לסייע, שום דבר לא עוזר והילד ממשיך לפחד. הוא מדבר על זה ללא הרף, ומתחנן על נפשו. תופעת הפחדים הללו החלה עם סיפור חנוכה (פיתח פחד גדול מהיוונים שבאו להרוס את בית המקדש). יצוין כי אינו מגיב בהתנהגות קיצונית כמו צעקות או השתטחות על הרצפה, ושינתו רצופה וטובה. יחד עם זאת הוא מאוד אומלל ואינו יודע איך להתמודד עם הפחד. אנו מבקשים לעזור לו בדחיפות ממתינים לעצתכם, כיצד נוכל לעזור לו להתגבר על הפחדים הללו ? נודה מאוד לתשובתכם בהקדם, בברכה שירלי

היי שירלי, כתבתי לך תשובה ארוכה ומושקעת, ומישהו כאן סגר לי את המחשב ללא התחשבות. אחרי שגמרתי ליילל, אני מנסה שוב - "בכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". לא קל להיות ילד יהודי קטן, ולשמוע חג אחרי חג את נפלאות ההצלה מידו של הצורר התורן. לפרעה, אנטיוכוס, המן, ואפילו ליגאל עמיר רוצח רבין, יש השפעה פסיכולוגית מתמשכת על נפשם של ילדים רכים, שלא תמיד מצליחים להתמודד עם המידע הזה. זה יכול להיות 'מתקיף' אף יותר, בגיל בו תפיסת הזמן וההבחנה בין מציאות לדמיון טרם הבשילו דיין, כמו במקרה של הילד שלך. לא ברור האם וכיצד נקשרו לזה גם השוטרים, אבל זה גם לא ממש משנה. מה שחשוב כרגע, זה לנסות לתת מענה טוב, שמצד אחד ישדר הבנה וכבוד לילד, ומצד שני ימתן את הפחד. בעיני, אין טעם להשקיע את המאמצים בלהראות לו ששוטר אינו מפחיד (במיוחד אם ראיתם שהמגמה הזו אינה יעילה). זה קצת כמו להגיד לילד בן שנתיים וחצי-שלוש שאין נמר מתחת למיטה שלו. מבחינתו יש. לכן, אפשר להפנות את המאמץ ליצירת תחשה של שליטה ויכולת, ולהבנה שיש מי ששומר עליו ודואג לבטחונו. לצורך כך אפשר לרתום את החשיבה המאגית של ילדים בני ארבע, ולתת לו לישון (או לשאת איתו) חפץ כלשהו - חרב קסמים, בובה של גיבור-על (או יהודה המכבי, או שמשון הגיבור, או שוטר טוב), דינוזאור מאיים, או כל דבר אחר שיעניק לו תחושת כל-יכול מול הפחד. כאשר הוא "מתחנן על נפשו", כמו שאת כותבת, הישארו רגועים, אל תנסו לשכנע אותו שאין ממה לפחד, ואמרו בשקט "אנחנו כאן, שומרים עליך. אתה יכול לקחת איתך את חרב הפלאים שלך, שתעזור לך מול כל ה'רעים', ושתדע לך שאף אחד לא רוצה להתחיל עם חרב כזאת!". אני מציעה להימנע מרחמים או תשומת לב מיוחדת במצבים הללו, כדי לא ליצור מערך תגמולים שיחזק את הפחדים. את מוזמנת לעדכן איך הולך. בברכה ליאת

ליאת שלום רב אני מודה לך על תשובתך המושקעת והמלומדת, מעבר לכך שיש כבר (תוך יום !) ניצנים של שיפור, הרי שההכוונה לנו ההורים – לא פחות חשובה, שהרי אנו סובלים את סבלם של ילדינו, רק שבניגוד אליהם – לנו אסור להראות זאת ! J מיד עם קבלת התייחסותך – הצמדנו לליאם חרב קסמים ששומרת עליו מכל משמר ושולחת "קרן קסמים" לכל מי שמפחיד אותו. אבא שלו כבר "התעלף" פעמיים מרוב פחד מחרב הקסמים. אנחנו כבר לא חסרי אונים ויודעים כיצד להתייחס לסיטואציה. העיניים שלו נצצו באושר כל הערב. הבוקר עוד היה קשה לפני הגן, אבל אני בהחלט חשה שעצתך היא הכיוון הנכון איתו, ועל כך תודתי מעומק הלב. שירלי

שירלי, העדכון שלך בהחלט נכנס לקטגוריה של הדברים ש'עשו לי את היום'. מסרי לאבא ח"ח גדול על המשחק האמין. בחיוך גדול ליאת