קשיים רב בעייתיים

אני דודה של ברק-נער בן 15 הלומד בכיתה ט. ברק מתגורר בביתי מתחילת השנה הנוכחית בשל קשיים משמעותיים בין ברק להוריו וקושי משמעותי בהתמודדות של הוריו מול ברק. יצויין כי ברק איננו נער שאינו מקבל מרות, ההפך הוא הנכון, הוא ממושמע ושקט. הקושי הוא באובססיה שפיתחו הוריו לתחום הלימודים. תחום אשר תובע מברק להקדיש את כל כולו ללימודים עד כדי טוטליות. הוא משקיע שעות בלימודים, ממורמר מאוד כאשר מקבל ציון 70-80. חושב תמיד שהמורים מרמים אותו, ואיננו יכול לסמוך עליהם. (בשנה שעברה למד בבית ספר שלדבריו המורים היו מרמים אותו ולא נתנול מה שמגיע לו לפי ההתאמות באיבחון הפסיכו דידקטי). בגיל 13 הופנה לפסיכיאטר משום שגילה עוצמות רגשיות גבוהות לאור גרייה מתונה יחסית אלא שכל הנושא סביב הלימודים היה ממש טעון. לדעתי כמיטב היכרותי את אחותי(אמא של ברק) כל מה שקשור לימודים הוא קודש קודשים: חשוב מאוד ללמוד, אין להחסיר ימי לימודים גם כאשר חולים,לא יכול להיות שאני מקבל ציונים נמוכים, בטוח המורים טעו ועוד כהנה וכהנה. הוא קיבל רספרידל אך לא התמיד בזה-רק לחודשיים ואימו מייד הפסיקה את הטיפול ולא ניתן לשכנע אותה אחרת. גם במחיר שללא התרופה הוא מתקשה להרגיע את עצמו. הוא היה הולך גם לשיחות עם פסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש עש שכאמור הכל נפסק. כיום ברק עדיין מתקשה לקב הכל בפרופורציות הנכונות, רואה הכל שחור ופסימי מאוד מחייו. קשה לו למצוא משהוא חיובי, וגם כאשר התקבל למגמה המובחרת בבית הספר התקשה להביע את שימחתו. כל מה שעיניו רואים הוא תמונה עצובה וקודרת. יצויין כי גם המעבר אליי לא פשוט כלל ועיקר. הוא הסכים לעקור את עצמו מהוריו המתגוררים בעיר אחרת ובא להתגורר אצלי. מתוך ידיעה שאצלי תהייה לו סביבה מיטיבה יותר, נעימה יותר, מקבלת יותר, פחות שיפוית, המתמקדת בצדדים ובהיבטים החיוביים. לצערי מאוד קשה לברק ולי עוד יותר לעבור את התקופה הזאת. אני עוברת 7 מדורי גיהנום אך משום מה נרתמתי לסייע לבן אחותי מתוך ראייה של קידום בריאותו הנפשית שלו ושל אימו ןאביו. ניסיתי לברר עבורו טיפול בהבעה:תרפיה באומנות באופן פרטי כדי לסייע לברק לשקם את תפיסותיו ביחס לעצמו, לראות את עתידו מבעד לעדשות וורודות. אני משוחחת עם ברק ארוכות כל יום והוא בהחלט נפתח בפניי, מספר לי את קשייו, אך הדבר גובה מחיר נפשי כבד גם ממני (יש לי בבית עוד 4 ילדי אומנה שמתגוררים אצלי). אנא סייע לי לסייע לברק מה דעתך?

שלום רב, התיאור שלך, גם אם מפורט וארוך, נשאר עמום ומעורפל מכדי שאוכל לספק הצעה לפיתרון. לא ברור לי מי יזם את המעבר אלייך, ומדוע. לא ברור מדוע ברק מטופל ברספירדל, אם הבעיה האובססיבית היא של ההורים, ולא ברור מדוע נער שקט, מופנם ומכבד סמכות גורם לך לעבור שבעת מדורי גיהנום. והשאלה הגדולה מכל - אם את מטופלת בארבעה ילדי אומנה, ואינך פנויה טכנית ורגשית לילד נוסף, מדוע לקחת זאת על עצמך? אני מבינה את המשאלה שלך לסייע לאחותך ולברק, אך בהנחה שקשה לו מאד בבית, ובהנחה שהוא נפתח בפנייך ונותן בך אמון, מדוע לגרום לו עוגמת נפש נוספת, ולהעבירו שוב משבר פרידה/מעבר נוסף? אני מציעה לערב את רשויות הרווחה (איתן בודאי יש לך קשר כמשפחת אומנה), ולהתייעץ על מסגרת טיפולית שתוכל לתת מענה רחב ועקבי לברק, וזאת מבלי לנתק אותו מהוריו, מחבריו, וממסגרת הלימוד הרגילה. הישארי בתמונה כדודה טובה ותומכת, ואל תקחי על עצמך משימות גדולות שיביאו לקריסתך. אחרי הכל, יש כרגע לפחות ארבעה ילדים אחרים שזקוקים לך מאד, וחבל גם עליהם. הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות כרגע למען ברק, זה לגייס עבורו טיפול מערכתי טוב. בהצלחה, וכל הכבוד על האכפתיות וההתגייסות. ליאת