ילד שלא מקשיב

בני בן 4, ויש לנו בעיה איתו שהוא פשוט לא מקשיב לנו כשאנחנו אומרים משהו שהוא לא רוצה לשמוע (כמו לא לגעת במשהו, או לא לחטוף צעצוע, וכו'). האם לשלוח אותו לחדרו כל פעם שזה קורה (וזה קורה המון)? איך מטפלים בזה? כבר הגעתי למצב שאני מתפוצצת מעצבים כשהוא לא מקשיב, ואני בטוחה שלא זו הדרך... אגב יש בבית גם תינוק בן 3 שבועות, אבל הבעיה היתה קיימת גם כשהיה בן יחיד. עכשיו פשוט הבסלנות שלי פוקעת מהר יותר.

שלום יעל, תודה לאל על כך שאלוהים (או החסידה!) שולחים לנו את הילד השני (מזל טוב!!!), ובכך מסייעים לנו לחדד מחדש נורמות התנהגות שהיטשטשו או התדרדרו. הילד שלכם לא מקשיב לכם, כי הוא למד שלמילים שלכם אין חשיבות וערך. זה קורה לעיתים כאשר אנחנו מבססים את החינוך שלנו על דיבור-יתר, ובכך מפחיתים מערכו של המסר המדובר. לעיתים קרובות אנו מרצים, נואמים, נוזפים ומסבירים, מבקשים יפה או מאיימים, אבל - הכל דיבורים. כדי ללכוד את תשומת לבו של הילד, וכדי לגרום לו להבין שאנחנו מתכונים למה שאנחנו אומרים, עלינו להפסיק לדבר ולהתחיל לפעול! כאשר אתם מרבים לשלוח את הילד לחדר, זה פוגע באפקטיביות של העונש הזה, ומפסיק להיות סנקציה ממשית. זה גם מגביר אצלו את תחושת המרירות והקיפוח, ומפחית את הסיכוי לשיתוף פעולה. חשוב לזכור שכרגע בנך מתמודד עם משבר טבעי, שמעורר אצלו תחושות קנאה ומרירות, ורבות מהתנהגויות ה'דווקא' שלו יכולות להיות קשורות בצורך המוגבר בתשומת לב וקרבה אלייך. נסי לזכור זאת שניה לפני שאת מתפוצצת, ולהשתדל לאזן בין הצורך להציב גבול לבין המשאלה להכיל ולאהוב אותו בזמן שברירי כזה. ברמה המעשית, כאשר הוא חוטף צעצוע או נוגע במה שאסור, אפשר להגיב בקצרה ("אני רואה שנורא קשה לך להתאפק"), להציב גבול ("אבל אני לא אוכל להרשות את זה"), ולעזור לו לרדת מהעץ לפני הפיצוץ ("רוצה שנעשה משהו נעים ביחד?"). חושבת שתצליחי? ליאת