ילד בן 3 ביישן

שלום רב, בני בן 3, מפותח מאוד לגילו, בבית ילד שמח, מדבר, שר, יוזם צוחק. לדברי הגננת בגן הוא מאוד סגור מופנם ועצור, אינו מרבה לדבר עם הצוות, גם אינו בוכה, כשפונים אליו במפגש אינו מוכן לענות את התשובה (למרות שיודע), כשצריך לעשות משהו מול כל הילדים אינו מוכן, או שלוקח עמו חבר וכך חש ביטחון לעשות דברים. במבחינה חברתית בגן מסתדר טוב, יש לו חברים אשר מתקשר וצוחק עימם. במפגש הגננת נוהגת להצביע על ילדים ולשאול אותם שאלות, כמו כן מזמינה אותם לפעילויות שונות כגון לעמוד ולספור את כל הילדים. אני חשה כי לבני מאוד קשה עם התנהלות זו (אולי גם לילדים אחרים..) הוא ילד ביישן, וזה כנראה יוצר אצלו תחושת מבחן לא נעימה ולכן לא מוכן לענות. לעיתים נדירות לדברי הגננת הוא כן מצליח לעשות מאמץ ולקום לספור את הילדים אך בלחש. האם כדאי לבקש מהגננת לא לפנות אליו במפגשים בצורה יזומה שכזו? או שכן לשאול אותו אם רוצה או לא רוצה לענות בכדי שלא ירגיש שמתעלמים ממנו, (אך שוב זה אולי יגרום לו לתחושת אי נעימות) האם יש בקשות נוספות שעליי לבקש מהגננת לשיתוף פעולה בנושא? תודה רבה

שלום איילה, לא לגמרי ברורה לי המתודה החינוכית של הגננת, במיוחד כשמדובר בילדים בני שלוש (שלא מוכרחים בגילם להתמודד עם בוחן-פתע). העובדה שבנך מצליח ליצור קשרים חברתיים פוריים ומהנים משמחת, ומעידה על כישורים חברתיים טובים (למרות ביישנותו). מסיבה זו (אך לא רק בשל כך) אין צורך לדחוק בו, ולאלצו לדבר לפני אנשים כנגד רצונו. נדמה לי שגם אני, כאמא, הייתי מנסה לארגן לו פטור מהחוויה הזו, אלא אם היא מוצגת לו כהזמנה לבחור "כן או לא". ובשולי הדברים - בחברה ההישגית שלנו, המקדשת מצויינות והצלחות בכל מחיר כמעט, נגררות גם גננות מקצועיות וטובות ללחץ מצד הורים, מפקחים, והשד יודע מי עוד, ומעמיסות על הילדים המון "חומר" מיותר, לפעמים הרבה לפני שהוא רלוונטי או ניתן לעיכול מבחינתם. אולי - ואני מציעה זאת בזהירות המתבקשת - אם תצליחו לארגן פגישה עם הגננת ועם עוד הורים, תוכלו לשחרר אותה מהלחץ הזה, ולהזכיר לה שאוכלוסיית הלקוחות הצעירים שלה יעריכו מאד אם יוכלו לשחק בגן באווירה מאפשרת וחמה, לשכלל את היכולות המוטוריות, החברתיות והרגשיות שלהם, וכן, גם הקוגניטיביות, מבלי להיבחן או להיתפס מוכנים או לא מוכנים. מה את אומרת? ליאת

תודה רבה על התשובה! גם אני אינני מסכימה עם השיטה החינוכית של הגננת, אך לא נראה לי שזו הגיעה כתוצאה מלחצי הורים או מפקחים, התחושה שקיבלתי היא כי כך היא רואה לנכון. חשבתי אולי לקבוע עימה פגישה אישית ובעדינות לשוחח על הנושא, להראות לה אולי פן אחר של הדברים שייתכן ולא הייתה ערנית אליהם מספיק, להסביר כי יש ילדים ביישנים שקשה להם עם סיטואציות מעין אלו (למרות שכפי שכתבת הן לא מתאימות לילדים בגיל זה בכלל), והעיקר לבקש ממנה לשדר לבני ככל שניתן כי היא מקבלת אותו כפי שהוא, לא ללחוץ עליו ולתת לו את התחושה שהוא "בסדר" גם עם הוא ביישן וגם אם לא מתנהג כשאר הילדים בכל הסיטואציות. האם נראה לך שטוב כך לנהוג?