בן 5.3

דבר ראשון- די הרבה זמן מתלבש לבד . בזמן האחרון אומר שהוא לא יודע/לא מצליח להתלבש, או שאין לו כח והוא עייף...אני מסדרת לו את הבגדים לפי סדר הלבוש והופכת לו אותם במידת הצורך אך שמתי לב שהוא באמת מתחיל להסתבך כאילו "שכח" איך עושים זאת. פתאום גם פיפי אומר שלא יודע לעשות לבד... מה שלא נכון כמובן. הדבר גורר איתו כמובן עצבים מצידי בעיקר בבוקר כשממהרים ובכלל. איך להתנהג איתו? האם לעזור לו עד שיחזור לעצמו או להניח לו להתמודד לבד? ניסתי לא לעזור אבל הוא פשוט ישב ערום ובכה... דבר 2- פחדים- בני התחיל לפחד מחושך, ממכוניות שעוברות בחלון, מתעורר מרעש המכוניות באמצע הלילה ומגיע אלינו למיטה בוכה... מצייר הרבה מפלצות אך אומר שהוא לא מפחד מהן.. מה ניתן לעשות כדי לעזור לו להתגבר?

שלום מורן, בדרך כלל הנסיגות התפקודיות אינן פועלות בחלל ריק, אלא משקפות איזה צורך או מניע פנימי - גלוי או סמוי מן העין. יש ילדים שמגיבים בנסיגה ללידת אח, לכניסה לגן, לאירועים משפחתיים או סביבתיים הנתפסים כמלחיצים, ואפילו להיעדרות רבה של ההורים - זאת כדי להכניס את ההורים למעורבות ולהנכיח אותם "בכוח". הקושי להתלבש לבד בבוקר יכול לשקף אפילו את בואו של החורף, שהופך את הקימה בבוקר קשה לכולנו. כאשר קשה לנו לשים את האצבע במדוייק על הסיבות לשינוי, אני מציעה להיענות לצורך של הילד, ולהישאר קרובים ותומכים. אין זה אומר שצריך לוותר לחלוטין על הדרישות מהילד, אבל אפשר לגלות יותר התחשבות ונדיבות כלפיו, מתוך הבנה שהוא מתמודד כרגע עם משהו מלחיץ שיעבור. הפחדים החדשים שאת מתארת, בהחלט יכולים להיות חלק מהתהליך שעובר עליו, וגם כאן, חשוב להיענות בצורה נוסכת ביטחון ומרגיעה, מבלי לוותר על הגבולות. כלומר - כאשר הוא מתעורר בלילה ומפחד, אפשר להגיע אליו לחדר, או להחזירו למיטתו מיד כשהוא מגיע אליכם, מתוך כוונה להרגיעו, אך לא ליצור בעיה חדשה של טשטוש הגבולות או מתן תגמולים ורווחים לפחד. ולסיום - בעניין המפלצות - ציור, פלסטלינה וכל אמצעי יצירתי אחר להתיידד עם מפלצות הפחד - הם דרך התמודדות מצויינת, וחשוב לעודד את הילד להמשיך בה. בברכה ליאת

ליאת, תודה על התשובה המעמיקה, את קלעת בול לנקודה ואני אפילו לא שמתי לב... אבא שלו נסע לחו"ל לפני 10 ימים ויחזור עוד יומיים ועכשיו הכל מסתדר. אני מודה לך!!