ילד נרגן וזעפתן לעיתים קרובות

שלום ליאת, יש לי ילד בן 5, בן יחיד, ואני מגדלת אותו לבד. הוא ילד חכם מאוד, מתוק וחביב, אבל לעיתים קרובות מאוד, וזה קורה באופן יום-יומי, הוא כעוס, נרגן וזועף. כשאני שואלת אותו שאלה או עושה משהו שלא לרוחו באותו רגע, או לעיתים גם כשהוא פונה אלי, הוא מדבר אלי בטון זועף ולעיתים גם צעקני. היתה לי שיחה עם הגננת לפני שבוע עליו באופן כללי וגם היא אמרה לי שהוא לעיתים קרובות זועף גם בגן. עוד היא אמרה לי שהוא ילד מאוד אינטליגנט ובהשוואה לרוב ילדי הגן הוא ברמה גם אישית וגם קוגניטיבית, מעל רוב ילדי הגן ויותר בוגר מהם. מבחינה חברתית הוא דווקא מסתדר עם הילדים האחרים והוא אהוב עליהם, בעיקר יש לו 4-5 חברים שאיתם הוא משחק וגם מתראה אחרי שעות הגן. למרות שהוא סגור, הוא ממש לא הטיפוס של ה"גיק", הילד האובר-חכם שלא מסתדר עם הסביבה. אני כמובן לא מרשה לו לדבר אלי בטון לא ראוי ואומרת לו "לא הבנתי אותך" כל פעם שהוא מדבר אלי בטון כזה. ברוב המקרים הוא מוריד את הטון מיד. אבל זה קורה לו לעיתים קרובות מדי. אני משתדלת לא לעשות מזה סיפור ולדבר בטון הרגיל שלי, אבל כשהוא מגזים אני מבהירה לו שזה לא לרוחי, ושאם הוא רוצה שאענה לו, הוא מוזמן לדבר בצורה אחרת. איך לנהוג איתו? אני לא יודעת על מה כל הזעם הזה "יושב". אני משתדלת יותר "להכיל" אותו, את הכעס שלו, אבל מבקשת עצה איך לנהוג. האם יש מקום להדרכה הורית, למרות שהוא לא ילד עם בעיות מיוחדות? תודה ויום טוב.

שלום רב, הדרכת הורים אף פעם לא מזיקה, אך במקרה שלכם אפשר קודם לנסות לבד. ילדים שמסגלים לעצמם סגנון דיבור יבבני, תינוקי או זעוף כנטייה מובחנת, עושים זאת לרוב כי הם למדו שהסביבה נענית לכך באופן מיוחד, ומספקת סוג של תגמול (תשומת לב רבה, ניסיונות פיצוי או פינוק בניסיון לגמול אותו מהדיבור האופייני, וניסיונות ריצוי כדי לנסות למנוע את הכעס). לדעתי, התעלמות *מוחלטת* מטון הדיבור שלו יכולה לחולל שינוי, ובלבד שהיא תהיה עקבית ומוחלטת. נסי להקשיב סלקטיבית רק למילים שלו, ולא למנגינה, ולהשיב לו עניינית מאד, מבלי להתייחס כלל לטון הדיבור. גם אם הוא נשמע בוטה או מזלזל, אל תיגררי לשם, והישארי שלווה כשאת עונה לו. בעיני זה שווה את הניסיון, ואני ממש סקרנית לשמוע איך מתקדם. בהצלחה ליאת

תודה ליאת, כרגיל את תמיד עוזרת. יום טוב!