שאלה

האם יש מבוגרים שיכולת הויסות שלהם שקולה לזאת של ילדים? את מדברת כאן על יכולת מוגבלת של ילדים קטנים לווסת את רגשותיהם, ושאלתי היא מה קורה שזה נמשך לגיל מבוגר יותר? שרגשות עוצמתיים כמו אהבה או שנאה אינם מווסתים כראוי? האם ניתן לטפל בזה? האם יש לזה תוצאות חיוביות? האם זה קשור לחוסר בסיס יציב בילדות, לחסכים רגשיים?

שלום עלמה, היכולת לשלוט ולווסת רגשות, דהיינו להגיב בצורה מותאמת למצבים טעונים רגשית, משתכללת לאורך שנות הילדות, הודות לתהליכי התפתחות קוגניטיביים, חברתיים ורגשיים, ובעזרתם המתווכת של המבוגרים המשמעותיים בסביבה. כמו שכבר נאמר כאן בעבר, קיים גם מרכיב ביולוגי מולד, המזג, הממלא תפקיד חשוב במערך הגורמים המעצבים את ההתנהגות והאישיות. כמובן שביטויי רגש לא מווסתים, הנתפסים כנורמטיביים ונסלחים אצל ילדים צעירים, הם הרבה פחות חינניים אצל מבוגרים, ויכולים להפריע לו כמעט בכל אספקט בחייו. אין הסכמה מלאה בין תיאורטיקנים וקלינאים על שאלת היכולת לטפל בבעיות אישיותיות מן הסוג הזה, ואני מניחה שגם כאן ה'פרוגנוזה' תלויה בעוצמת הבעיה, במערכות התמיכה, ובאספקטים אישיותיים נוספים. בברכה ליאת

תודה על המענה. כתבת "אין הסכמה מלאה בין תיאורטיקנים וקלינאים על שאלת היכולת לטפל בבעיות אישיותיות מן הסוג הזה, ואני מניחה שגם כאן ה'פרוגנוזה' תלויה בעוצמת הבעיה, במערכות התמיכה, ובאספקטים אישיותיים נוספים". מה זה אומר? שיש כאלה שאינם חושבים שיש פיתרון לבעיה "הלא חיננית" הזו (כהגדרתך- "הלא חיננית")? קצת מייאש לא?