בן שנתיים ועשרה חודשים לאחר תאונה

ליאת שלום, לפני כ3 חודשים עברנו תאונת דרכים (בעלי, אני ו-2 ילדיי הקטנים). יצאנו ללא נזק גופני. האוטו טוטאל-לוסט. מאז התאונה, כשאנחנו נוסעים ברכב נסיעה ארוכה -הבן שלי הגדול בן שנתיים ו-10 חודשים כל הזמן אומר לנו לסוע לאט כדי שלא תהיה תאונה. גם אם נעצור בפתאומיות (נניח ברמזור או אוטו מלפנים שמאט לפתע) הוא מיד ישאל במעיין בהלה "מה קרה?". בקיצור, נראה שהוא ממש לא רגוע מעניין הנסיעה ברכב. חשוב לי לציין שאני מנסה להרגיע אותו ולומר שלא ידאג ושאני/בעלי נוסעים לאט ושלא תהיה שוב תאונה. אני מאפשרת לו לדבר על התאונה וממש לא משתיקה. אשמח לעצתך כיצד עוד ניתן להרגיעו? האם הטראומה הזו תעבור לו? כמו כן, מאז התאונה הוא כועס על חיילים כיוון שמיד לאחר התאונה היו חיילים במקום שטיפלו בנו והוא חשב שהם אלו שעשו איתנו את התאונה (הסברתי לו שהם רק עוזרים ושהם טובים). המון תודה (וסליחה על האורך).

שלום מורן, לאחר חוויה כ"כ קשה (גם אם לא התרחשה פגיעה גופנית בפועל, פוטנציאל הפגיעה קיים בתאונת דרכים, וגם ילדים צעירים יודעים זאת), אנו מצפים לתגובות רגשיות תואמות, ומה שאת מתארת עדיין יכול ליפול בקטגוריה הזו. הייתה בהלה, היה אולי גם 'בום', היו ניסיונות חילוץ, היו בדיקות רפואיות אולי, והיה הרבה מאד דיבור נרגש על הנושא בסמוך לתאונה ולאחריה. למיטב ידיעתי, עדיין קשה ליצפות מראש מי יפתח תגובה פוסט טראומטית ומי לא, כלומר - קשה לדעת מראש אצל מי התגובות הרגשיות התואמות שלאחר האירוע, יתמידו גם לאחר זמן סביר, ויפריעו למהלך החיים התקין. לכן, יש חשיבות לעיבוד של החוויה בדרכים 'מעודנות' של משחק דרמטי, שיחה, יצירה, וכל דבר אחר שמסייע לילד להתמודד עם החוויה בסביבה המוגנת. אפשר להמשיך לעודד אותו לדבר על החוויה (אך ורק כאשר היוזמה לכך באה ממנו), להשתמש בהומור, ולהדגיש אספקטים של שליטה במצב. אם תרגישו שההתעסקות בנושא והמתחים סביב התאונה אינם דועכים, פנו להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ו...סעו בזהירות! ליאת