ילד בן 5

ילדי בן ה-5 מתקשה לשחק לבד, הוא רוצה לשחק רק איתנו ההורים, בלעדינו הוא לא משחק והוא רוצה כל הזמן שנשחק איתו. אנחנו מקדישים לו זמן למשחק אבל זה לא מספיק לו. הוא ילד 4 והכי קטן אחיו בוגרים. גם בגן הוא לבד לדברי הגננת לא משחק עם חברים. הזמנו לא חברים הביתה וגם איתם הוא אינו יודע לשחק ואנחנו מתוכים לו במשחק אם אני משאירה אותו ואת החבר לבד הם לא מסתדירים והבן שלי מבקש שהחבר ילך הביתה.

שלום ענת, ילדים יחידים או בני-זקונים, עלולים לסבול לעיתים מקשיים חברתיים, שמקורם בעודף תשומת לב מצד המבוגרים. כתוצאה מכך, עלולים להתפתח מספר מצבים בעייתיים: 1. הילד נשען באופן מלא על המבוגר כמי שאחראי לספק לו גרייה ועניין, ולא מצליח להעסיק את עצמו בפעילויות ספונטניות משלו. 2. בגלל הנטיה הטבעית של המבוגרים לוותר לילד, מתפתחת אצל הילד תחושה שהעולם יתנהל תמיד עפ"י רצונותיו וצרכיו גם מחוץ לבית. כך, למעשה, נחסכת ממנו ההזדמנות ללמוד להפסיד, לוותר, להתחלק, לחכות בתור, להתאפק, להתחשב, וכד'. 3. שהות ממושכת בחברת מבוגרים או ילדים גדולים מצמצמת את המכנה המשותף של הילד עם בני גילו. לעיתים נראה זאת אפילו בשפה המדוברת של הילד, שנדמית בעיני הילדים האחרים כשפה קצת "יעכנאית" או מבוגרת מדי ולא מזמינה. כדי להתמודד עם הקשיים הללו, חשוב מאד לעזור לילד לרכוש את המיומנויות החסרות, ולהפסיק לוותר לו גם בבית. חשוב לעודד אותו למפגשים חברתיים עם בני גילו, וכן - אם צריך גם לתווך - ולעודד את הילד לוויתורים ופשרות, גם אם זה כרוך באכזבה ומפח נפש. וויתורים ופשרות נלמדים גם בהקשרים המשפחתיים, כאשר הילד נדרש להתחשב בהוריו, לציית למרותם, להתאפק ולהתמודד עם תסכולים. אם את סבורה שתתקשי להתמודד עם מטלות אלה בכוחו עצמך, פני להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים, שתסייע לך לגייס עמדה סמכותית ויעילה מול בנך. בהצלחה ליאת