בוגר בן 17

"ביקרתי" אצליך כאן בפורום מספר פעמים ותמיד קיבלתי ממך עצות מועילות. והנה אני פה שוב. בני בכתה י"א. ציוניו בין ה85-97 בכל המקצועות. חמש יחידות. 100 בערבית ,ילד טוב, פעיל במסגרות של תנועות נוער , מתנדב , עובד בחופשות קיץ בהדרכה , מממן לעצמו שיעורי נהיגה, בעל יידע נרחב בכל נושא אפשרי כמעט. קורא , מרכזת בית הנוער לא פעם אמרה לי שהוא נחשב כיד ימינה, כאילו, כל מה שהיא לא יודעת, מבחינת יידע כללי, הוא יודע. הבוקר , לפני הליכה לבי"ס , פתאום אומר לי "לא טוב לי ללמוד,לא רוצה ללמוד לא אוהב ללמוד. ראבק, (סליחה) נישארה לו בס"כ שנה וקצת לסיים בגרויות , עכשיו פתאום לו בא לו ללמוד? ושתביני, שאנחנו לא מסוג ההורים הלוחצים. לא שואלים אף פעם לגבי שיעורי בית, לא מבחנים, לא עבודות, כלום, השיעורים זה תמיד מובן מאליו שנעשים(תמיד הייתי צוחקת עם חברותי המסכנות שצריכות לשבת עם הילדים בשיעורי בית, שדני שלי משלשל את השיעורים) המיבחנים, ציונים גבוהים מאז ומתמיד בלי שאנחנו אפילו יודעים שהיה מבחן, יש לו חופש מוחלט בכל הקשור ללימודים . לא בודקים אותו סומכים עליו. כל מה שחשוב לנו, זה דווקא יותר באופן האישי, אהבה, חיבוקים, סיפוק כל צרכיו האישיים, חברה, טיולים(מאוד אוהב לצאת לטיולים) , ספורט וכד'. ובכן, מה עלי לעשות עכשיו? מהן השאלות הנכונות שעלי להפנות אליו? מה הכיוון שעליו אני ובעלי צריכים ללבן איתו? מה את מציעה לנו לעשות? (כמובן שאתקשר במקביל למורה לבדוק האם משהו קרה בביה"ס ) ודאי תסכימי איתי שלא נכון עכשיו לזרוק את הכל בשנה וחצי האחרונה, אחרי שנים רבות ומוצלחות. תודה. תודה

שלום דליה, נדמה לי שאמירה שנאמרה הבוקר, לפני היציאה לביה"ס, עדיין אינה מבשרת נשירה גורפת ממערכת החינוך, ולכן אין צורך להיכנס לפניקה. זה מזכיר לי בהלה של הורים שהילד שלהם - להבדיל - אומר שהוא רוצה למות. חשוב שנזכור שגם לילדים שלנו יש לפעמים יום רע, יום שבו הכל נראה שחור, מעיק או מייאש. יכול מאד להיות שהאמירה של בנך משקפת רגע קשה, תקופה קשה, ולאו דווקא החלטה לעזוב את ביה"ס לצמיתות. ולכן, במקום להיכנס לבהלה, מוטב לחשוב כיצד ניתן לתמוך בילד, לחזק אותו ולהיות אוזן קשבת למצוקה העכשווית שלו, מבלי 'למשוך' את הדיון לנושא הלימודים. אם זה לא יעזור, יש טעם לפנות לעזרתו של גורם מקצועי. בברכה ליאת