המשך השאלה על סופי שבוע, עם פרטים נוספים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

14/11/2011 | 13:19 | מאת: נועה

טוב, אני חייבת להגן על עצמי! בהמשך לשאלה על בן חמש ש'מתפרק' מבחינה התנהגותית בסופי השבוע. אז ככה: אני מאוד מודה על התשובה שנתת לי למטה, אבל בגלל שהדרכהת הורים לא אפשרית (אנו גרים בחו"ל במדינה שאינה דוברת אנגלית), אני רוצה להוסיף פרטים שיעזרו למלוא התמונה, כי הרגשתי שאת חושבת שהבעיות נובעות מכך שאני לא רגילה להיות איתו או "הגננת מפקידה אותו בידי". זו תמונה הפוכה מהמציאות, אולי יש כאלה משפחות, אך זה לא החיים שלי בשום צורה. הילד שלי נמצא בגן חמישה ימים בשבוע, בין השעות 8-14. הוא לא היה בחוג מימיו, וגם לא בקייטנה כלשהי. הגן במדינה שבה אני גרה פועל 175 ימים בשנה. זה אומר שהוא איתי 190 ימים, וזה בלי לספור ימי מחלה. ואתי, זה איתי, לא בייביסיטר, לא סבתא וסבא, לא חברים... פעם בשבוע (בממוצע) הוא מוזמן לחבר או חבר מגיע אליו, תמיד איתי כי הוא מסרב ללכת לחברים לבד. הילד שלי נמצא עם המשפחה שלו הרבה מאוד. הרבה יותר מכל הילדים האחרים שאני מכירה בגילו, בטח הרבה יותר מילדים בישראל ששני הוריהם עובדים. זה לא המצב אצלנו. כלומר, זה לא שאני 'מופתעת' פתאום מהנוכחות שלו בשבת. ממש לא. אבל: להבדיל מישראלים, אין לנו משפחה שמתראים איתה בסופי שבוע, ארוחות משפחתיות כמו לכולם. אין לנו הרבה חברים פה. מה שיש בסוף השבוע הארוך (יומיים וחצי של חופש) זה לרוב רק אנחנו: אמא, אבא, שני ילדים. מה שקורה, לדעתי, זה שרמת העניין והגירוי שמסופקת לבני בן החמש בבית לאורך יומיים וחצי של סופי שבוע -לא מספיק גבוהה. וגם היעדר המסגרת בבוקר, פשוט מפרק אותו. בנוסף: יכול להיות שאנו קשים מדי. לא נותנים לו לצפות בדיוידי יותר מסרט אחד ליום (שעה), ואין לנו טלוויזיה בכלל. לא הכרנו לו את קונספט משחקי המחשב, זמן המסך שלו הוא סרט דיוידי שעה ביום. מעבר לזה: מציירים, עובדים בגינה כשאפשרי, עושים יצירות, משחקי הרכבות, פאזלים, ספרים, שיחות. כשמזג אוויר טוב אנו מטיילים, ואז הוא בסדר, רק שהחורף התחיל וכבר פה כמעט שלג...כששאלתי אותו למה מתנהג ככה בשבת, השיב שמתגעגע לגן. אני מבינה שהוא אוהב את היומיום שלו ושמחה על זה, אבל מה אפשר לעשות כך שגם הזמן הנטו הרב שלנו בסוף השבוע יהיה נעים? חשוב לומר שכמו שכתבתי, באמצע השבוע הזמן איתו אחר הצהריים ממש מקסים. אני חושבת שהבוקר המסודר בגן שאותו מאוד אוהב, ממש 'מסדר' אותו לכל היום. אך בשבת, כשהשעות ארוכות יותר - זה נהיה בלתי אפשרי, וההתנהגות שלו פשוט יוצאת מכל פרופורציה. הוא הופך להיות ילד אחר, כאילו ממש מתפרק לי בשבתות. עוד דבר מעניין זה שהמצב גרוע יותר ביום הראשון של סוף השבוע, וביום השני ממש מסתדר. כאילו התרגל להעידר השגרה, הוציא את כל האגרסיות, ושוב יום שני של סופ"ש עובר לו נעים ובלי התפרצויות. את יכולה לתת לי עיצה קונקרטית שתביא בחשבון המצב הזה? אם הייתי יכולה הייתי מקבלת הדרכת הורים, אך פניתי לפורום הזה דווקא כי זה לא אפשרי עבורי מכאן. אני מצטערת שלא נתתי את מלוא התמונה בשאלה הראשונה, כנראה גם הפרטים משמעותיים (: המון תודה!

לקריאה נוספת והעמקה
16/11/2011 | 01:21 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום נועה, צר לי אם הרגשת נאשמת או נשפטת על ידי. זו בוודאי לא הייתה כוונתי, ולכן אין צורך להגן על עצמך. את עצמך אומרת עד כמה הבן שלך זקוק ואוהב את הגן ואת מגוון הפעילויות שהוא מאפשר. ונדמה לי ש(כמו שהצעתי שם) יועיל מאד אם תוכלו ליצור סוג של הבנייה גם בבית. יכול להיות שמה שקורה לכם בסופי השבוע הוא מעין חיכוך-יתר, מנות גדולות מדי של פעילויות קוגניטיביות מכוונות, הנעשות - כמובן כמובן - מתוך רצון טוב והשקעה אמיתית שלך. לפעמים הרצון החזק שלנו להשקיע בילדים מוביל אותנו לעשיית-יתר, הנחווית ע"י הילדים כסוג של לחץ. גם פעם איני מתכוונת להאשים או להטיל דופי, אלא רק להזמין למחשבה ובדיקה עצמית. נסי לעשות אנליזה של מה שקורה לו, לבחון מה עשיתם לפני ההתפרצות, ועד כמה הפעילויות שיזמת היו מותאמות ליכולותיו ולהעדפותיו. נסי להתחקות אחרי אופן התגובה שלכם להתפרצויות שלו, ולברר האם משהו בהן עלול לתגמל בבלי דעת ולעודד התפרצות נוספת. רק הבנה של מה שקורה יכולה להוביל למחשבות על פיתרונות. בגדול, אני מציעה להוריד לחץ, ולאפשר לילדים משחק חופשי בינם לבינם, ולבחור לעצמם את הפעילויות המועדפות. לפעמים ההקשבה לילד עצמו היא זו שמספקת את הפיתרונות הטובים והיצירתיים ביותר. את מוזמנת להמשיך לכתוב, ונראה מה הלאה... בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים