הרטבה של ביתי

ביתי בת 4 וחצי. כל לילה היא מרטיבה פעם או פעמיים במשך השינה. לפני השינה היא עושה פיפי אך היא מתעוררת רטובה. ניסינו מהלך של להעיר אותה במהלך הלילה בחצות כדי שתעשה פיפי אך לקראת הבוקר היא שוב מרטיבה. נוצר ערמות של שמיכות ומצעים בריצפה שלא עומדים בפרץ המכונה. כשהיא מרטיבה בלילה אני מחליפה לה מצעים והיא הייתה מגיעה לישון במיטתי. היום אני מחזירה אותה לישון במיטתה. ניסינו מהלך שבו ממש כעסנו עליה והבענו את חוסר הסבלנות מהתופעה. אך היום אנחנו נוקטים גישה אחרת: מחליפים לה מצעים בלי יותר מידי לדבר. בבקרים בודדים ששהיא מתעוררת יבשה היא כ"כ שמחה. זוהי ביתי הצעירה אחרי שני בנים בני: 8, 12. מוכרחה לומר כי היא קצת נבלעת בין הבנים שתופסים מקום משמעותי במשפחה מבחינת צרכיהם הלימודיים: עזרה בשיעורים, הכנה למבחן. היא הרבה פעמים מתעסקת לבד עם חפציה. לאחרונה אמרה לי: אף אחד לא רוצה לשחק איתי. אני מקדישה לה זמן שבו אני לוקחת אותה לחוג מחול בו היא ואני ביחד. כמו כן לעיתים לפני השינה אני מקריאה לה ספר. מה דעתך?

שלום לאמא של טליה, בגיל ארבע וחצי עדיין 'מותר' לילדים להרטיב בלילה, וזה לא מאד חריג. אני חושבת שהגישה הסלחנית והעניינית עדיפה בהרבה על גישה שיפוטית או כועסת (גם אם זה באמת קשה ומעמיס עלייך). אפשר לנסות ולהיעזר במרפאות ההרטבה שמציעות פתרונות טכניים, אם כי לטעמי זה עדיין קצת מוקדם. אם את חושבת שקיימת אצלה מצוקה ותחושת בדידות, נסי להקדיש לה יותר תשומת לב, לא רק בנסיעה לחוג או לפני השינה, אלא גם בבית, בהקשבה, בפעילות משותפת ומהנה שתן לה תחושת שייכות וקרבה אלייך. בברכה ליאת