בכי בגן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, בתי בת שנתיים וחמישה חודשים. היא מגיל 5 חודשים בגן, באותו מתחם אך הצוות מתחלף. בשנתיים הראשונות היא מאד אהבה את הגן והשנה, היא התאקלמה יפה בהתחלה ובשבועות האחרונים היא נכנסת להתקפי בכי בגן (בוכה ומבקשת אותי, זורקת את עצמה על הרצפה וכהנא). גם בבית היא נעלבת וכועסת בכל פעם שאומרים לה "לא" אבל לא מעבר לכך. לא היה שום שינוי מיוחד בבית. בעקבות התלונות של הגננות, עשינו טבלת מדבקות ואני כל ערב שמה לה מדבקת חיוך כי הייתה ילדה מקסימה וכהנא. רציתי לדעת האם זו תופעה מוכרת/שכיחה ואם יש דרך לטפל בזה על ידי או ע"י הצוות בגן? תודה
שלום עינת, בתך נמצאת בשלב ההתפתחותי הנורמלי שזכה לכינוי "גיל שנתיים האיום". בשלב הזה, הילדים כבר רכשו יכולות מוטוריות מרשימות, והם חוגגים אותן בניסיונות חוזרים ונשנים לעשות דברים בעצמם או בדרכם. בגיל הזה נראה הפגנות ראשונות של עצמאות ונפרדות, ולכן קוראים לו גם "גיל הדוקא". למרות ההישגים החשובים הללו, היכולת להתמודד עם מצבים רגשיים עוצמתיים עדיין אינה בשלה. לפעוטות לפני גיל שלוש עדיין קשה לווסת את עצמם, להתמודד עם תסכול ולשלוט בכעסים. לכן, ילדים רבים - בעיקר כשהם מתוסכלים - מגיבים בהתפרצויות זעם או בכי. חשוב מאד שאנחנו - ההורים - לא ניבהל מהתקפי הזעם, ונדע שמדובר בשלב התפתחותי שיחלוף. כשזה מגיע, תוכלי לקחת את בתך על הידיים ולהרגיעה. האחיזה המחבקת והיציבה מחזירה את הביטחון, כאילו אומרת "יש מי ששומר עלייך". השתדלי להישאר שקטה ורגועה אפילו אם הצעקות מתגברות, להמשיך לחבק בשקט עד יעבור זעם. אל תתני לה לחוש שהיא יכולה לשלוט בהתנהגות שלך באמצעות הצעקות והבכי. זאת משימה לא קלה, אבל מי אמר שלהיות הורה זה קל? מעודדת אותך לא להישבר, להמשיך לעודד התנהגויות פרו-חברתיות (אישית אני לא מתה על טבלאות של מדבקות, ומעדיפה התפעלות ושבחים), ולשמור על גבולות בצורה עקבית. בהצלחה, ליאת