ילדה שמשקרת

אני אמא לילדה בת 8, אמצעית מבין 3 ילדים (3 ו- 11). לפני מספר חודשים חזרה מביה"ס חפץ השייך לכיתה, שלדבריה קיבלה מהמורה. לאחר מספר ימים נוסף חפץ נוסף. לאחר בירור קצר הבנתי שלקחה את החפצים ללא רשות. הסברתי לה את מהות המעשה והיא הבטיחה להחזיר. לאחר מספר ימים, כאשר שאלתי, אמרה שהחזירה. לאחר כמה שבועות גיליתי במקרה שהחפצים עדיין אצלה. לאחר בירור ושיחה איתה הסבירה שרצתה את החפץ מכיוון שאין לה כזה. הסברתי לה שהעניין חמור משתי בחינות: הגניבה עצמה והעובדה ששיקרה לי. ביקשתי ממנה להחזיר את החפצים למורה, בצירוף התנצלות, וכך עשתה. במקביל שיתפתי את המורה ווידאתי (בידיעתה של בתי) שהחפצים הוחזרו. לתומי חשבתי שהעניין סגור - כעניין ספציפי וגם באופן כללי לגבי גניבה, שקרים וכו'. היום קרה מקרה נוסף, בו בתי שיקרה לי "במצח נחושה". לגופו של העניין - האם להעניש על המקרה האחרון, או שתגובתי הכועסת מאוד ותחושתה הקשה של הילדה (לפחות למראית עין) מספיקה? האם עלי לעלות מדרגה ולהתייחס לרצף מקרים אלו כאל נושא גלובלי שיש לטפל בו לפני שיחמיר? (יכול מאוד להיות שסופרו שקרים נוספים שאינני מודעת להם) יכול להיות שהתנהגותה נובעת מאיזשהו צורך לקבלת תשומת לב? אודה להתייחסותך, מיכל.

שלום מיכל, לטעמי, האופן בו פעלת בעבר היה נכון, סמכותי וחד משמעי, ונראה שהמסר הועבר כמו שצריך. ההחלטה האם להעניש ובאיזו חומרה היא בסופו של דבר שקלול של מגוון גורמים, חלקם קשורים למעשה עצמו ולמיקומו בעולם הערכים התרבותי שלנו, חלקם קשורים לילד עצמו ולהיסטוריה ההתנהגותית שלו, וחלקם קשורים למאפיינים של הגורם המעניש (את - במקרה זה) ולמידת הסובלנות שלו. איכשהו, יוצא שיש חשיבות מכרעת גם לתזמון, המפגיש ברגע אחד את כל הדברים שפרטתי לעיל. כדי להמחיש למה אני מתכוונת, תוכלי לחשוב, למשל, כמה פעמים אנחנו כהורים 'מתפוצצים' על הילד שלנו רק כי התנהגותו תפסה אותנו ברגע לא מתאים. העובדה שהיא שיקרה לך בימים אלה "במצח נחושה" לא מעידה על כך שאת מגדלת קרימינלית קטנה בבית, אלא על כך שעבודתנו כמחנכים אינה נגמרת לעולם, ואף פעם העניין אינו סגור (אם להתשמש במילותייך). ילדים נוטים לשקר כדי לא להסתבך בצרות, וכך גם אנחנו, הגדולים. הכעס שלך, ההסברים, וגם הסנקציות הקטנות (והגדולות - לפעמים אין ברירה) ילמדו אותה בסופו של דבר מהן ההתנהגויות המקובלות ומהן הפחות רצויות. בקיצור, על סמך מה שכתבת כאן, ומתוך הכרה במוגבלותו של המידע שבידי, אוכל לומר בזהירות, שלא נראה לי שיש כאן בעיית התנהגות חמורה, אלא עוד אירוע הקשור לנושא הגלובלי הנקרא "גידול ילדים"... :-))) בהצלחה ליאת