איבוד שליטה מוחלט לפני השינה

שלום רב! ביתי בת 5.8 ילדה אהובה ואוהבת, חברותית ממושמעת למדי, אינטלגנטית ומבינה. מפגינה התנהגות חסרת שליטה של ממש לפני השינה לעיתים די קרובות. בשלב שבו היא צריכה לצחצח שינויים אחרי האוכל ולהכנס למיטה היא מתחילה להשתולל בכל הבית ולאבד לחלוטין שליטה. להתחבא מאחורי הספות, לירוק עלינו, לקלל. היא לא מקשיבה לדבר שאנו אומרים לה ונכנסת ל"עמוק" מוטרף. לא מצליחה להרגע בשום צורה שהיא!!! ניסינו הכל!! 1. להתעלם- לא לתת תשומת לב שלילית ובכלל, לא עזר פירקה את הבית לחלוטין ושברה דברים, ירקה ופזרה את הפח. 2. לצפר בבוקר במשהו קטן אם היא נכנסת יפה - עזר וחזר על עצמו. כשהיא משתוללת אי אפשר לדבר איתה אפילו. 3.לתת עונש אין טלויזיה בבוקר - שמה פס ולא אכפת לה גם בבוקר. מכיוון שאני מודעת לעובדה שקשה לילדים להפרד בלילה מהוריהם אני מנסה הכל אני לא רוצה ויכולה נפשית להשתמש בכוח כי לדעתי אין זה חינוך יעיל לא בטווח הקרוב ובטח לא ברחוק, לרוב אני מצליחה להשאר מאוד רגועה אפילו לא מרימה את הקול אלא אומרת בביטחון שהגיע הזמן לצחצח שיניים ולהכנס למיטה, מה עוד אפשר לנסות?.הילדה מאוד עייפה היא נרדמת אחרי 5 דקות במיטה בדרך כלל...(הולכת לישון בשעה סבירה לגילה). אשמח אם תשפכי קצת אור על הנושא. תודה

שלום שולמית, לעיתים קרובות הורים מבלבלים בין תקיפות לתוקפנות, ונדמה לי שראוי לחדד את ההבדלים. אתם נרתעים (בצדק) מלטפל בילדה שלכם "בכוח", אך אינכם מביאים בחשבון את האפשרות הפשוטה שאותה עדיין לא ניסיתם, והיא פשוט לעצור אותה בתקיפות (שימי לב שלא כתבתי בתוקפנות או בכוח), אם צריך גם לקחת אותה על הידיים, לעצור את ההשתוללות, היריקות וההתנהגות האלימה באמצעות ריסון פיזי שבהחלט יכול להיחוות כחיבוק חזק, תוך שאתם אומרים בשקט (!!!) "הגיע הזמן לצחצח שיניים ולישון, ואת הולכת עכשיו. אני לא מרשה לך להשתולל, להכות או לירוק. את יכולה לבחור ללכת יפה, כמו גדולה, או שנצטרך לקחת אותך למיטה על הידיים. בכל מקרה, את הולכת לישון עכשיו, ואני לא מתכוונת לוותר". כאשר הדברים נאמרים בשקט, אך בטון סמכותי ונחרץ, וכאשר ננקטים במקביל פעולות ומעשים, הילדה מבינה שיש לה הורים נוכחים, אוהבים וכאלה שאפשר לסמוך עליהם. גם אם יהיו ערב אחד או שניים יותר קשים (לחנך זה לא קל, וזה דורש כוחות ועקביות רבה), אני מאמינה שבהמשך ייגמרו הסצינות חסרות השליטה. מציעה לך, כמו לרבים מקודמייך, להיעזר בהדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני, ולקבל כלים באופן המותאם למשפחה שלכם ולסגנון ההורות שלכם. בהצלחה ליאת