בעיות עם האב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב! בת 42 נשואה + 2 ילדים נשואה כ- 9 שנים. מתחילת נישואינו היו ביני לבין בעלי חילוקי דעות קשות.כגון חינוך הילדים.דאגה רבה מצדי לעניין האוכל של ילדינו ובעלי היה אומר שילדים יבקשו בסוף אוכל לאכול וכו . כשאני מעירה לבעלי על דברים מסויימים היה נוהג מיד לכעוס ולפעמים אף היה עוזב לבית אמו למס' ימים. בעלי נחשב כגאון(ללא אינטליגנציה רגשית כמעט) לדעתי. בני הבכור בן8.5 נחשב לילד מחונן. בעלי מכריח אותו ללמוד נושאים מסויימים אותם הוא יושב ומלמד אותו מדי יום לפחות שעה או שעתיים. אם אני מתערבת ואומרת לבעליל כי הילד עייף הוא אינו מוכן לקבל זאת כעובדה כועס מתרגז וכו. לדאבוני מלבד זה שבעלי מכריח את בני ללימודים אלו הוא לומד ממנו את ההתנהגות שלו. כגון בריחה מהבית, לענות בחוצפה ובזלזול וכו. אינני יודעת למי עליי לפנות. ברור לי שאיני יכולה לשנות את בעלי אך מה לגבי בני. אני לא מעוניינת שילמד ויחקה התנהגות גרועה שכזאת. אנא עזרתך. בברכה, שרית
שלום שרית, מעניין לראות, איך את ובעלך חושבים דומה (אולי יותר מכפי שנדמה לכם), ופועלים בדרך דומה: כל אחד מכם בטוח שההזנה שלו חיונית מאד להתפתחותו של הילד (את עסוקה באוכל, והוא בתוכן הלימודי), וכל אחד מכם מבטל את ה'מזון' שנותן האחר. הוא חושב שהילדים יכולים להסתדר גם בלי ש'תדחפי' להם אוכל בכוח, ואת משוכנעת שהילדים יסתדרו נהדר מבלי שאבא 'ידחוף' להם חומר לימוד בכוח. בפועל, כל אחד מכם משקיע השקעה מרובה בתחומו, וכועס על האחר. אני מציעה לך להניח לקשר של הילד עם אביו, ולהתמקד באופי היחסים בין הילד לבינך. אני מתכוונת לכך שתטפלי בדיבור המחוצף שלו כלפייך ובבריחות שלו מהבית כאילו "אין אבא", וכאילו שאת הדמות המחנכת היחידה. נסי לא להטיל את האחריות לדברים ה'רעים' על בעלך, ולפעול להכחדתם ממש כאילו היית חד-הורית. מול גילויי חוצפה וחוסר כבוד הגיבי מיידית, ודאגי לכך שבנך ייצא נפסד מהם. לתחושתי, הבעיות המשמעותיות עם האב הן שלך (כלומר, של שניכם), ולדעתי עליכם לטפל - לפני הכל - בקשר הזוגי שלכם, ובכינון יחס של כבוד הדדי, ועמדות הוריות קרובות שישקפו את אהבתכם ודאגתכם המשותפת לילדים. כל עוד אתם מנהלים מאבקי כבוד ומאבקי כוח המושלכים על הילדים, אתם פוגעים באיכות ההזנה שהם מקבלים מכם. אני ממליצה מאד על פניה לייעוץ אצל גורם מקצועי, ועד אז, נסי להימנע משיפוטיות וביקורת כלפיו, ולפרגן על השעות המשותפות לו ולילד, גם אם הוא נראה לך מעט עייף. מה את אומרת? ליאת