מיזנתרופית ?

אם זה לא קשור לפה אז סליחה, אני פשוט ממש רוצה לדעת.. אני רק בת 16 אבל אני ישמח אם בכל זאת תוכלי לעזור לי! אני.. איך אפשר לומר .. שונאת אנשים. פוחדת מהם .. אני לא רוצה להתחיל לפרט למה בדיוק .. אני חושבת הרבה על כמה העולם היה טוב יותר אם פשוט האדם לא היה קיים, אני כל הזמן חושבת איזה יופי היה יכול להיות אם כל בני האדם פשוט היו מתים, זה היה חוסך כל כך הרבה.. אני שונאת את ההרגשה של להיות לבד-אבל הרבה פעמים אני חושבת שעדיף ככה .. עדיף להיות לבד, ולפעמים אני מרחיקה את עצמי . יש לי הרבה חברים-אבל זה בעיקר בגלל שאני מכריחה את עצמי להיות חברותית, ולא להתרחק .. אני לא רוצה להישאר לבד, אבל אני גם לא רוצה שיהיו לידי אנשים .. זה קצת סותר, אני לא מבינה מה לא בסדר איתי! מתוך כל חבריי ישנם שניים או שלושה חברים שאני באמת נהנת איתם, וסומכת עליהם .. גם מסיבות אני לא סובלת ובמפגשים משפחתיים אני רק מחכה שייגמר. כשאני מכירה אנשים חדשים אני מפחדת, ממש מפחדת. אני קראתי קצת על מיזנתרופיה אבל אני לא ממש יודעת אם זה קשור אליי .. ואולי בגלל שאני צעירה זה יעבור?אני לא יודעת אבל אני מאוד מפחדת שהשנאה והפחד הזה יישאר בי לתמיד, אני לא רוצה להישאר לבד אבל אני גם מרגישה שאני מתענה כשאני עם כל חבריי.. כאילו אני לא רוצה אותם על ידי ..

שלום אריאל, מה שקורה לך עכשיו, אופייני מאד לגיל ההתבגרות, גיל בו משתכללות עד מאד היכולות הקוגניטיביות, ודברים רבים שחשבנו על עצמנו או על העולם, מתעדכנים ומשתנים. מתבגרים רבים מגלים לפתע, שאנשים שאהבו והעריכו בעבר, שוב אינם מעניינים ומושכים אותם כעת. הקריטריונים לבחירת חברים משתנים, וכך גם אופן ניהול היחסים שלנו, והדרכים בהן אנו מעדיפים להעביר את הזמן. מהדברים שכתבת קשה לאבחן במדויק מה קורה לך, והאם יש ברקע גם חרדה חברתית. להתרשמותי, כל עוד יש לך מספר חברות קרובות וטובות, וקיימת גם היכולת לבלות במחיצתן בנעימים - המצב לא קטסטרופלי. ניתן להעריך שבהדרגה תשיבי לעצמך את האיזון, ותצליחי ליישב את הסתירה שבין הכמיהה לקרבה ולקשר מצד אחד, לבין הצורך להתרחק ולשמור על עצמך מפגיעה, מצד שני. נסי לא להחמיר עם עצמך, ולבלות רק עם מי שנעים ומתאים לך. זה בסדר וזה ורמלי ליאת