הסתגלות למעון. בת שנתיים וחודש

שלום! אשמח להתייעץ איתך בנוגע לבתי. השנה היא נכנסה למעון, מסגרת ראשונה עבורה, עד היום היתה איתי בבית. יש לה אחות בת ארבע (לא יודעת אם רלוונטי). חודש עבר מאז כניסתה למעון ואין חדש. היא לא בוכה- היא צורחת בצורה היסטרית במהלך כל היום!! היתה רגיעה מסויימת לפני כשבועיים שבה היא היתה בוכה מעט פחות, אבל לאחר חופשת ראש השנה, כשנכנסו בבוקר לשם ועד השעה 10:40 (כשהגננת התקשרה אליי ) היא לא הפסיקה לצרוח בהיסטריות!!! כל הילדים כבר הסתגלו, רק היא בוכה ובוכה. בבית היא ילדת קסם, מדהימה, פיקחית, חכמה מאוד. אבל לא בגן. היום היא לא אכלה ולא שתתה שם בכלל. אני ממש מתוסכלת. הגננת הציעה לי פתרון- להחזיר אותה לגן רק אחרי חופשת סוכות וגם בהדרגה כמו בהתחלה, שעה,שעתיים, חצי יום.. אם זה לא יעבוד אני לא יודעת כבר מה אעשה.. אשמח לעזרה.

שלום יולי, ראשית, כל הכבוד לך שנשארת איתה בבית עד היום. אני מאמינה שעבור תינוקות ופעוטות לפני גיל שנתיים, הבית והטיפול האישי הם הדבר הרצוי והבריא ביותר. לפעמים, הסתגלות ממושכת וקשה למסגרת, משקפת סוג של אמביוולנטיות, מצד האם דווקא, כלפי הפרידה והיציאה מהבית. זה באמת לא קל למסור את הילד שלנו לידיים 'זרות', במיוחד כאשר עד היום הוא היה רק איתנו. אני מסכימה מאד עם הגננת שלך, ומציעה לנקוט מדיניות של הדרגה ככל האפשר. אם אינך עובדת עדיין, ואת יכולה, עשי זאת ללא חשש, וזכרי שהיא אינה "מפסידה חומר" או חריגה, ושההדרגתיות שאת מאפשרת לה אינה אלא המשך של ההשקעה שלך בשנתיים האחרונות. גם הילדים העקשניים ביותר מצליחים בסופו של דבר להסתגל למסגרת, וליהנות מיתרונותיה. אל תדאגי במיוחד מעניין האוכל. גם זה יגיע, ככל שתרגיש שם "בבית". שבה ומזכירה לך, שככל שאת עצמך תהיי שלמה ונותנת אמון בצוות הגן, כך יחלחלו השלמות והאמון גם אל ילדתך. עוד קצת סבלנות. שנה טובה ליאת