ילד בן 4.5

שלום, בני בן 4.5 שנים. ילד מקסים, חברותי,חכם ומתוק. שנה שעברה לקחתי אותו לחוג ג'ודו כ-3 פעמים והוא לא הפסיק להצמד אליי, סירב להצטרף לקבוצה וכו'. אחרי 3 נסיונות הפסקתי. השנה לקחתי אותו שוב לחוג ג'ודו אחרי שהוא לא הפסיק לדבר על כמה הוא רוצה ואיך הוא מחכה ללכת לחוג...שוב הוא נצמד אליי כשנכנסנו לחדר ולא רצה להצטרף לקבוצה. הרגשתי את תחושת הלחץ שלו, לא הפסיק להגיד לי:"אמא בואי נצא".הצעתי להישאר איתו בחדר ואף הצבעתי על חברה מגן קודם שהיתה בחוג, אך הוא סירבלשתף פעולה, לא היה מוכן להסתכל בכלל ורק רצה לצאת מהמקום. לאחר כ-5-10 דקות בחדר יצאתי איתו לאוטו, שם התחיל לבכות ולהגיד שהוא מתבייש. השנה הוא עבר לגן חדש ונראה שההשתלבות שלו שם תקינה, רץ לגן בבוקר ושמח להפרד ממני. בכ"ז לקחתי אותו לראשונה לחוג כחודש מתחילת השנה. מה עושים? האם לטפל בזה? הילד מאוד רוצה, אך בסיטואציה עצמה נסוג. גם ביומהולדת 4 שלו לא שיתף פעולה, התחיל לבכות ולצרוח, ברח למטבח הגן וכו'. התנהגות שלא מאפיינת אותו בדר"כ. תודה, נועה

שלום נועה, אישית, יש בי מידה של הסתייגות מחוגים בגיל הזה, ולפיכך אני בדעה שלא חייבים להתעקש. זה נכון שבמידת מה יש כאן וויתור והרמת ידיים, או מה שעלול להתפרש כ'כניעה' לפחד, אך הניסיון מלמד שכאשר קיימות בשלות ומוטיבציה פנימית אמיתית - נמצאים גם הכוחות. בגיל ארבע וחצי עדיין לא חייבים לרכוש אמנות לחימה, עם כל הכבוד... אני מבינה את המשאלה שלך, לחזק אותו ולתרום לביטחון העצמי שלו דרך הג'ודו, אבל לפעמים צריך לכבד גם את הביישנות והמופנמות, ואפילו את מה שנראה כמו 'פחדנות', ולתת לזמן לעשות את שלו. את החיזוק והעידוד אפשר לקבל ממקורות אחרים, ובראש וראשונה מההתפעלות והקבלה המלאה של הילד כמו שהוא, גם אם הוא לא אלוף העולם במסיבות רבות משתתפים. סבלנות... ושנה טובה! ליאת