זהות מינית-המשך

שלום ליאת, ענית לי לפני מספר ימים בנוגע לבני בן הארבע המבקש ללבוש שמלות ומתחפש לרקדנית, וצרפת לי מספר קישורים לדיונים בנושא. משלושת הדיונים הראשןנים הבנתי את המסר - זה לא בהכרך מעיד על העתיד ובעיקר אמרת שוב ושוב-אין מה לעשות, חשוב לתמוך ולחזק. מצד שני, בתשובה הרביעית כבר אמרת משהו אחר-שמשיכה מינית לא ניתן לשנות אבל שעל בלבול מגדרי כן ניתן וכדאי לנסות להשפיע, ופה כבר התבלבלתי. לא בדיוק הבנתי למה ענית באופן שונה לאמא הרביעית (אולי כי בנה רק בן ארבע? או בגלל סוג המקרה?) ולענייננו - מה בעצם את ממליצה לי לעשות היום? האם לאפשר באוןפו חופשי מה שהוא רוצה ולקוות שזה יעבור או לנסות להגביל? אני כמובן מנתבת אותו לפעילויות תואמות מין, אבל הילד לא אוהב מכוניות וכלי עבודה (סתם לדוגמא...), ואני כמובן לא אלחץ עליו לחק עם מה שלא מתחשק לו. באיזה גיל זה כבר מתחיל להיות משהו שנראה יותר "רציני" וקבוע? מתי זה מפסיק להיות בגדר דבר טבעי שיחלוף? ושוב-איך את ממליצה לנו להגיב לעניין? אגב, מדובר בילד שממש לא עסוק בלהתאים את עצמו למוסכמות חברתיות. לא יודעת אם זה קשור אבל הוא ממש לא ילד שעושה "מה שכולם עושים" כדי להרגיש שיך, אלא דווקא נהנה מלהתריס (ולהכעיס) לעיתים, אם כי ממש לא נראה לי שהעניין הזה נובע מרצון להרגיז, אלא באמת ממשיכה אמיתית לאלמנטים נשיים ועדינים. תוך כדי שאני כותבת את חושבת על עוד משהו-מדובר בילד עם בעיית ויסות חושי, שנוטה לאימפולסיביות ולאגרסיביות. אולי זו דרך לא מודעת לנסות להיות עדין, כקונטרה לאגרסיביות שיוצאת ממנו ללא שליטה בסיטואציות חיים אחרות? מתנצלת על אורך היריעה. תודה מראש על תשובתך.

היי שוב, תפקידי המין הם עניין נרכש, הן בדרך של צ?פ?יי?ה וחיקוי, והן בדרך של תכתיבים חברתיים, משפחתיים, תרבותיים. כהורים, אנו ממלאים תפקיד מכריע בהבניית זהותו של הילד שלנו, הן בדרכים ישירות והן בדרך של מסרים עקיפים. החופש שאתם נותנים לילד שלכם, לבחור את המשחקים שלו הוא מבורך, ועם זאת, אני מקווה שתמנעו ממנו להגיע לגן בחצאית וורודה. אני חושבת שמדובר בגבולות שמכתיב לנו השכל הישר (מתי להתערב ומתי לא), ונוטה לסמוך על האינטואיציות ההוריות הבריאות. בעניין העתיד - קשה לנבא האם ומתי זה יחלוף. לפעמים ילדים מזהים סוג של מורת רוח או ביקורת מצד הסביבה, ולומדים לאפק התנהגויות שונות מגדר, ולפעמים התנהגויות אלה מתמידות עד לבגרות. כאמור, הן לא מנבאות בהכרח נטייה מינית עתידית. התיאוריה הנוגעת לנטיות אגרסיביות המבקשות עידון בדרך של התנהגות 'נשית' - מעניינת, אך איני בטוחה אשר למידת התקפות שלה (אולי יש כאן רעיון למחקר...). אני מציעה לטפל בבעיות הוויסות, ואם צריך - גם בבעיית התוקפנות, ללא קשר להתנהגויות הנשיות שלו בהקשרים האחרים. ליאת