ילד בן שלש שמתחיל להתפרע כשלא עושים מה שהוא דורש

שלום וברכה, הבן שלי, לעיתים קרובות נהיה עצבני ומתחיל להתפרע ולצרוח וכלום לא עוזר. גם אם מנסים לעשות מה שהוא רוצה אז הוא ממשיך להתעצבן לכיוונים אחרים. הוא ממש מתעקש. למשל: אם עברתי את הכביש במקום מסויים שלא מצא חן בעיניו - הוא ימשיך ויצרח וילחץ שנחזור בחזרה לנקודה בה חצינו ונמשיך בנתיב שהוא רצה. אפילו אם אנחנו כבר ממש רחוקים משם. וכן על זו הדרך. אשמח לכיוונים בריאים להתמודדות עם ההתנהגות הזו, כיצד מכילים אותה וכיצד פותרים אותה ומקדמים את הילד. אציין כי הוא הילד השני במשפחה ויש גם אחות תינוקת בת כחודש. אך ההתנהגות הזו היתה גם לפני הלידה, אם כי ייתכן והחריפה לאחרונה. מאוד אודה לתשובתך.

שלום חגי, מה שאתה מתאר נשמע כמו בעייה של פינוק וחוסר גבולות - הילד שלכם למד שבאמצעות מופע הצווחות העצבני הוא גורם לכם להיכנע לרצונותיו, עד כדי אבסורד. באופן מוזר, הורים נכנעים לגחמות מסוג זה, רק כדי להפסיק את הצרחות, ובכך הם נפסדים פעמיים: הם נכנעים לרצונו של הילד בטווח הקצר, ומנציחים את הבעיה לטווח הארוך. הילד שלכם עדיין קטן, ויכולתו לשאת תסכולים עדיין אינה טובה. מבחינה זו, הבכי והעצבנות במצבי קונפליקט אינם יוצאי דופן. מה שמומלץ לעשות במצבים כאלו, זה להישאר רגועים (זה קשה, אני יודעת), לדבר בסמכותיות שקטה, לנסות להרגיע את הילד במידת האפשר (כולל בהסחת דעת), אך מבלי להיכנע לרצונותיו וממבלי להציע לו תחליפים מפצים או 'פרסים' שאינם מגיעים לו. "אנחנו מבינים שרצית לחצות את הכביש שם ולא כאן, אבל אנחנו - ההורים - מחליטים היכן חוצים, ועכשיו כדאי שתנסה להירגע. יש משהו שיעזור לך?" אפשר להניח שיש מידה של השפעה ללידת התינוקת (מזל טוב!!!), גם אם היה פינוק גם קודם. לעיתים, כשנולד תינוק, יש באמת פחות זמן ויכולת להיענות לגחמות של פינוק, ואז קיימת מוכנות ומוטיבציה גבוהה יותר אצל ההורים ליצור שינוי. נדמה לי שהדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני יכולה לקצר לכם את הדרך בצורה משמעותית, ואני ממליצה לכם מאד לפנות ולהיעזר. בהצלחה ליאת