סיפור הזוי...

שלום ליאת. בני בן 7.5, (מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז ונוטל ריטלין). השבוע ישב עם דודתו בשולחן שממולו אקוריום עם דג זהב) שמעתי אותו מספר לדודתו: כל ערב אני מתעורר 5 שעות בלילה ומנסה לדקור את הדג ולהרוג אותו אבל אני לא מצליח.(טון הדיבור שלו היה תוקפני). הילד מספר סיפורים רבים אך עד עתה לא שמעתי סגנון כזה.. האם זה אמור להדליק נורה אדומה? ממה זה יכול לנבוע? האם ממצוקה כלשהי? תודה דפנה

שלום דפנה, הסיפורים הדמיוניים של הילדים יכולים לשפוך אור על עולמם הפנימי, אך ממש כמו במקרה של חלום, קשה להבינם ללא הקונטקסט הרחב יותר, ומבלי להכיר את עולם הדימויים של הילד. הדברים יכולים להתפרש אחרת אם מדובר בילד סוער ותוקפני, ואחרת - אם מדובר בילד חלש, בודד או מסוגר. בכל מקרה, מדובר בתוכן קשה. לאור החריגות שאת מזהה כאן, אני מניחה שלא מדובר בילד עם נטיות אלימות, ולכן אפשר לנסות ולשער השערות - אולי מדובר בתוקפנות המופנית כלפי החלקים ההיפר אקטיביים בתוכו, המסבכים אותו בצרות, ואשר מקבלים ייצוג כלשהו אצל הדג שנע ללא הרף באקווריום? אולי התוקפנות מופנית דווקא אל החלקים הפסיביים, חסרי האונים, שאינם מקדמים אותו אל עבר מטרותיו? יש אין ספור אפשרויות נוספות, כמובן. נדמה לי שמשהו בסיפור אכן מרמז על תפיסות עצמיות שליליות, על כעס ותסכול, ואולי גם על תוקפנות עצורה. זה לא קל להיות ילד עם ADHD, ויכול להיות ש(גם) זו דרך להתמודד. בברכה ליאת