המלצות למורים ולמחנכים של שכבה ז

אני מוצאת את עצמי אובדת עיצות: כל מחנכת בשכבה ז', מספרת עד כמה קשה לה בכיתה: בעיות משמעת קשות, ילדים קשיי ריכוז וקשב, לא מאובחנים כמובן. הם מתארים את הקושי ללמד בכיתה שבה הילדים לא מרוכזים ובעקבות זאת מתקשים ללמד. אין יום שעובר והמורים והמחנכים מציפים אותי בקשייהם וב"סבלם" בכיתה. אני מוכרחה לציין כי אכן יש דברים בגו. אני הרכבתי את הכיתות על סמך אינפורמציה שקיבלתי מיועצות בתי הספר, ודאגתי להפריד בין הכוחות הבעייתיים בכיתה, אולם עדיין ישנם קליקות בכיתה שמפריעים ולא מרוכזים ולא מאפשרים למידה בכיתה. מה לעשות? אנא סייעי בידי להנחות אותם בדרך הנכונה עם הרבה סבלנות.

שלום רב, הכניסה לחטיבה היא אירוע חשוב ומשמעותי עבור רוב הילדים, ואין פלא שהימים הראשונים בכיתה ז' הם רוויי מתח ואי שקט. המעבר מהמסגרת הישנה והמוכרת, בה בילו מאז היו בני שש או שבע, אל מסגרת חדשה, תובענית, המפגישה אותם לראשונה עם אוכלוסיית תלמידים רחבה ועם דרישות אקדמיות מסוג חדש, המעבר הזה מעורר חששות, תקוות, משאלות, ספקות, ועוד. אני מציעה לנהוג בתלמידי כיתות ז', לפחות בחודש הראשון בביה"ס, מידה של סלחנות, התחשבות, סבלנות ונכונות לסייע, ממש כמו שמתנהגים לתלמידי כיתה א'. הכל עדיין חדש ומרגש מדי, מאיים ולא מוכר, זר ומזמין כאחד. לכן מה שנראה כמו הפרעת קשב אינו בהכרח כך. כאשר עיקר המשאבים הנפשיים מגוייסים לטובת ההתאלמות במקום החדש, לא תמיד נשארות להם רזרבות לטובת ההשבה בשיעור. אני מציעה לעשות הכל כדי להתאזר בסבלנות, ולתת גם לתלמידי כיתות ז' את ימי החסד המגיעים להם. גם הקליקות, יותר משהן מעידות על ברית בין הילדים הבעייתיים, משקפות את הניסיון של הילדים לדבוק במוכר ולהתנחם בזה בשעה לא פשוטה זו. מאחלת לכולכם שם, בביה"ס, שנה נפלאה של עשייה חינוכית במיטבה. ליאת