קשיים חברתיים

שלום רב, אני מתלבטת לגבי אפשרויות התמיכה בביתי בת החמש. מדובר בילדה שמחה, ערנית וסקרנית מאד, אך ביישנית מאד, ובקרב ילדים בגן ובכלל חווה קושי חברתי מתמשך. היא מאד מתגוננת, חוששת תמיד שמתכוונים להרע לה בדרך כזו או אחרת, והיא מתקשה ליצור חברים ולמצוא ילדים איתם תוכל לשחק בגן ואחה"צ. היא נמנעת מליצור קשר ראשוני, ונפגעת מאד בקלות. בשעת משחק היא לרוב רוצה להיות "השולטת" בטון המשחק, וילדים רבים נמנעים מלשחק איתה. אשמח לשמוע מה האפשרויות העומדות בפני,וכיצד בעיניך רצוי - אם בכלל, לטפל בתורה מקצועית. תודה

שלום שירה, לא בטוחה שהצלחתי להבין עד הסוף את אופי הבעיה של בתך (קצת בלבל אותי התיאור הסותר של ביישנית מאד אך גם "שולטת" בטון המשחק, כפי שציינת). בכל מקרה, יש ילדים שמאד מאד רוצים וזקוקים לחברת ילדים, אך בשל הפחד להידחות ולהישאר בודדים, הם מפתחים רגישות יתר בנושא, ורואים בכל סיטואציה חברתית רמזים לדחייה, להתנכלות או לאיום כלפיהם. בדר"כ, ההתערבויות הטיפוליות יכוונו לאספקטים הקוגניטיביים, כלומר, לניסיון ללמד את הילד לפרש באופן מציאותי וריאלי יותר את הסיטואציה החברתית, כדי למתן את רגשות העלבון והפגיעה, וכתוצאה מכך גם את ההתנהגויות ה'תוקפניות' או ההימנעותיות. כאשר את נמצאת בסביבה, ועדה למצבים של קונפליקט או השתלטות שלה על החבר/ה, תוכלי לנסות ולתווך לה את המצב, ולהציע הבנות ופירושים של הסיטואציה שיבהירו לה שאינה מותקפת או דחוייה. לא תמיד אפשר לעשות זאת לבד בבית, ואז יש להיעזר בפסיכולוג ילדים העובד באוריינטציה קוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה ליאת

ראשית תודה על תגובתך המפורטת. בנוסף, אשמח אם יש לך המלצות לפסיכולוג ילדים העובד באוריינטציה זו.