קשיי התאקלמות בגן

שלום רב, אני אמא לילדה בת שנה ושמונה ותינוק בן חצי שנה. בתי היתה במשפחתון קטן 4 בנות וכעת עברה לגן, היום הראשון עבר בקלות אך מהיום השני החלו קשיי פרידה, המלווים בבכי ורצון להיות רק על הידיים, המנעות מאכילה והרגעות לרגעים קצרים בלבד. ניסינו להיות איתה קצת יותר זמן, ארוחת בוקר בגן, טיול עם הילדים ואז להיפרד נראו סימנים חיוביים של רגיעה לפרקים אך שוב היא לא מרפה מאיתנו, תופסת אותנו פיזית ולא משחררת, בוכה המון. אני מכירה את ההתנהגות הזו גם המשפחתון הקודם אך לא בעוצמה הזו.ברור לי שעלינו לשחרר ועליה להתמודד בעצמה, אבל החששות שמלווים אותי הם היכן הגבול לומר שזה כבר מוגזם? שאולי היא "עוברת" משהו שלא חיובי לה? אולי הגן לא מתאים למרות שבדקנו היטב קודם ומבחינה הזו אין לי ספק.כמה זמן להיות עימה בבוקר? האם להיות איתה מס' ימים? אשמח להדרכה וכלים.כדי להקל על הקושי שלה. תודה רבה. שיר

שלום שיר, אני מזמינה אותך לקרוא את תשובתי למוניקה, מעט מתחתייך. אחזור על עיקרי הדברים בקצרה: עבור תינוקות ופעוטות, שתפיסת הזמן שלהם עדיין לא בשלה, ואשר נמצאים בתקופה המתאפיינת בחרדת זרים וחרדת נטישה - היעדרה של האם נחווה מבהיל, והפרידה נדמית כנצח. לכן, אין פלא שהקטנים בוכים, ומגיבים בנסיגה בימי ההסתגלות. כדי להקל עליהם, מוטב להקפיד על משכי זמן קצרים בפרידות, המתארכים בהדרגה. לא כל הגננות סבלניות לנוכחותן של אימהות בגן (לפעמים זה גם מקשה על הילדים האחרים), ולכן, הפיתרון אינו לשבת איתה בגן, אלא להקדים ולבוא לקחת אותה לפני תום יום ה'לימודים'. אפשר יהיה להאריך את השהות שלה בגן ככל שיתפתח הקשר שלה עם הצוות, ותגדל יכולתה לחוש בטוח במחיצתן. בברכה ליאת