בעיות משמעת

אני מורה מקצועית בחטיבת הביניים, נכנסתי היום ללמד בכיתה ז' ויצאו לי משם קרניים, בכיתה היו 35 ילדים מתוכם 10 לא פשוטים כלל. היו הפרעות בשיעור, לא הצלחתי ללמד, ויצאתי מאוד מתוסכלת. גם תגובתה של מנהלת הבית כשביקשתי את עזרתה במתן כלים להתמודדות בכיתה הייתה: תפני למחנכת הכיתה. אני לא מורה חדשה אך התחושה שיצאתי ממנה היום בכיתה הייתה לא נעימה בכלל. למותר לציין שהכנת השיעור הראשון הייתה מוקפדת מאוד, מעניינת, רלוונטית. כשביקשתי ממספר תלמידים להישאר אחרי השיעור לשיחה אישית הם לא התייחסו למעט אחד שנישאר לשיחה. אנא עזרי לי מה עליי לעשות?

שלום תמי, לבי איתך. נדמה לי שרוב הציבור בישראל אינו מודע לקשיים ולאתגרים עמם מתמודדים מורים בבתי הספר שלנו. אנשים מרבים להתייחס לחופשות התכופות במהלך השנה, ופחות לעבודה הקשה והשוחקת, לבעיות המשמעת וללחצים המופעלים על המורים מצד המנהלים, המפקחים, ההורים והתלמידים ברמת היומיום. כמובן שלא אוכל לעזור לך מכאן ברמה הפרקטית, כי לכל מורה מתאימה גישה שונה, המוכתבת מאישיותו, מה'אני מאמין' החינוכי שלו, מהאקלים הכיתתי ומאופיו של ביה"ס. אישית, אני מאמינה שגישה אישית ומכבדת כלפי כל תלמיד ותלמיד (בגבולות האפשר), מובילה בסופו של דבר להיענות וכבוד גם מצד התלמידים. מורה סמכותני מדי, הנוקט בדרך של איומים ועונשים עלול למצוא את עצמו די מהר במסלול עימות והסלמה. אני מניחה שנדרשת מידה של איזון ושכל ישר, כדי לגייס עמדה סמכותית (לא סמכותנית), מכבדת, קשובה ומכילה כלפי כל תלמיד. העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה לסגת ממאבקי כוח וכבוד, ולהרוויח את שיתוף הפעולה של התלמידים במעשים ופעולות לאורך זמן. אני יודעת כמה קל לדבר, וכמה קשה לעשות, ומודעת לכרסום הגדל והולך במעמדם של המורים. ובכל זאת, קיימים מורים רבים טובים, נערצים וידידותיים, המעידים שהמשימה אפשרית. שולחת לך כוחות, עידוד ואיחולים לשנה של הצלחות והישגים למרות הקושי. ליאת