בעיות רגשיות

הי ליאת, יש לי שאלה קצת מוזרה. אני (ביחד עם אחי התאום) נולדתי בסוף חודש שביעי והייתי באינקובטור 3 שבועות עד שהשתחררתי הביתה...רציתי לדעת האם הדבר הזה שלעצמו יכול לגרום לאיזשהו חסך רגשי עמוק או לבעיות רגשיות בבגרות... תודה רבה :)

שלום לולי, בעיות רגשיות שמקורן בילדות, קשורות בדר"כ למידת ההיענות ולאופי ההתקשרות הבסיסית עם הדמויות ההוריות. לעיתים, נסיבות חיים ספציפיות עלולות להתערב בתולדותיה של המשפחה, להשפיע ישירות ובעקיפין על מידת הפניות של ההורים, על סגנון החיים בכלל וסגנון ההורות בכלל זה. כמובן שחיים נטולי דאגות או נטולי צרות אינם בנמצא, ולכן כמעט כל ההורים מתמודדים בשלב זה או אחר עם אתגרים בריאותיים, כלכליים, בטחוניים או זוגיים. מה שיוצר בסופו של דבר "הפרעה" או בעיה פסיכולוגית, זה כנראה שילוב בין מאפייני הפרט (הורה או ילד), יחד עם נסיבות חיים מסויימות. לכן, העובדה שנולדת פג - כשלעצמה - לא אמורה להוביל לחסכים משמעותיים, אלא אם נלוו לכך קשיים תפקודיים הוריים, שנמשכו לאורך זמן. חשוב להזכיר כאן גם את גורמי החיסון, הכוחות ומעגלי התמיכה, העומדים ככוח מגן ומשקם בזמן משבר ולאחריו. בקיצור, מכל התשובה הארוכה הזאת, לא ממש קיבלת מענה לשאלתך. לפעמים לא נוכל לדעת מה הגורמים הוודאים למצוקות שלנו, ולכן המוקד עובר למה שיכול לעזור לנו להתמודד איתן, ב'כאן ועכשיו'. מה אתה אומר? :-) ליאת

הי ליאת, קודם כל אני בת :)...אבל בעצם לא כתבתי בלשון נקבה, אז איך תדעי.. אני מרגישה שדווקא מאוד ענית לי..אני שמחה לשמוע שעצם זה שנולדתי לפני הזמן לא פגע בי מבחינה רגשית.. יש לי הרבה בעיות רגשיות ואני חושבת שכן נתת לי כיוון להבין מאיפה הן נובעות ומה מקורן... אני בנאדם מאוד סגור..אני מצליחה להיפתח רק לחברות המאוד קרובות שלי.וגם כאשר אני מספרת להן דברים זה לרוב בהתכתבות ולא פנים מול פנים.. עם ההורים שלי אני לא רגילה לספר שום דבר..הקשר שלנו הוא טכני לגמרי, לדוגמא- אכלת? את עובדת היום? וכו'...אני לא מסוגלת לספר להם שום דבר..בכלל יש לי בעיה עם אנשים שהם מבוגרים..(וזה מצחיק כי כבר אני בוגרת 23..) ההורים שלי לא החסירו ממני מבחינה חומרית שום דבר אף פעם...אבל לא הייתה התייחסות רגשית..הייתי מרגישה הרבה, בגיל ההתבגרות, שכאילו הם לא רואים אותי, את הנפש שלי.. את גיל ההתבגרות העברתי במלחמות איתם..פשוט הייתי עצבנית כל הזמן..רק מגיעה הביתה ומקבלת עצבים, על מה? עד היום אני בעצמי לא מבינה..אולי בגלל שחיפשתי את המקום המבין הזה ולא קיבלתי אותו, אז אולי בגלל זה הייתי עצבנית? וזה כמובן היה גלגל, אני עצבנית ולא נחמדה אליהם, הם לא מבינים למה ומחזירים לי באותה דרך, אני מתעצבנת שהם ככה אליי וכך הלאה והלאה.. אבל היום הגעתי למצב שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד ולא לספר שום דבר ואני רגילה להתמודד עם הכל לבד..אולי בגלל כל זה קשה לי להיפתח למטפלת שלי..אני כבר 5 חודשים אצלה..אני מפחדת שאני אף פעם לא אצליח להיפתח אליה..מה את חושבת? אני לא אכחיש..לפעמים כן יש רגעים שבא לי חום והתייחסות (לא מהם !!!- זה כבר עבר ממזמן), אבל גם זה עובר... וכמובן שיש לי חרדה חברתית, שלפעמים פשוט בא לי להיות בלתי נראית...