חוסר שקט של ילדה בת 10.5

שלום, יש לי ילדה מקסימה ונבונה בת 10.5. מאז ומתמיד היתה לה בעיה של רצון להיות במרכז תשומת הלב. לאחרונה הנושא מחריף, היא נאבקת בכל נסיון לתת לה עצמאות (לא מוכנה לעשות שיעורים לבד למרות שהיא מאוד נבונה, מבקשת שאסרק לה את השיער ועוד), מתערבת בכל שיחה ונכנסת להיתקלויות עם אחיותיה בלי סוף (אפילו עם אחותה בת ה-3), לא מעסיקה את עצמה לבד אלא תמיד צריכה להיות עם כולם, מתלהטת מהר מאוד בכל ויכוח. אפשר לתמצת זאת בכך שאני מרגישה אצלה חוסר שקט פנימי. לאחרונה אני מנסה יותר ויותר להתעקש על העצמאות שלה, לא לעזור לה בפעולות שאני משוכנעת שהיא מסוגלת לעשות לבד. אנחנו ממש עובדי עצות, איך לגרום לה להבין שהיא לא צריכה להלחם על תשומת לב, איך לתת לה גבולות מבלי לעורר בה את יצר המלחמתיות? תודה רבה ע.ג

שלום ע.ג הצורך בתשומת לב הוא צורך לגיטימי וטבעי אצל כולנו, וילדים - יותר מהמבוגרים - מתקשים להסתיר את המשאלה לזכות בה. הבעייתיות מתחילה כאשר הם מגלים את התגלית המופלאה - שהמון המון תשומת לב מגיעה אליהם דווקא כאשר הם מתנהגים רע, ושאך אחד לא ממש מתרגש מהם כשהכל בסדר. אם תנסי לחשוב רגע ולבחון ביושר כמה זמן את מקדישה לנזיפות, כעסים, שיחות הסברה, עונשים ובכיות בהשוואה לזמן שאת מקדישה להתפעלות, עידוד ובילוי פנאי משותף בנעימים, אני מאמינה שתבחיני בהבדל. יש ילדים שלמדו שויכוח או מאבק הם דרך נהדרת לזכות בנוכחותו של ההורה, במעורבותו, ובהפקת תגובות עוצמתיות, לטוב ולרע. לכן, המשימה כפי שאני רואה אותה, היא להשתדל לצמצם את ה'תגמולים' והרווחים ממצבי הקונפליקט. למשל - כשהיא לא מוכנה לעשות שיעורים לבד תוכלי לומר בקצרה "חבל. יש סיכוי שהמורה תכעס עליך". וזהו. היא תשא באחריות. או כאשר היא מפריעה ומתערבת בשיחות הגדולים, עליכם להרחיק אותה מכם, או להתרחק בעצמכם, תוך שאתם מגיבים בשקט "זה עניין שלנו, ואינו קשור בך". לעומת זאת, כשהיא *כן* מעסיקה את עצמה לבד, כדאי להיכנס אל החדר, להתעניין במעשיה, לשבת קצת על ידה, ולהגיד לה כמה נעים לכם איתה. כך, עם הזמן והעקביות, תחזקו את ההתנהגויות הרצויות, ולא את הבעייתיות. אשמח לשמוע חוויות :-)) בברכה ליאת

ליאת, תודה רבה על תגובתך. יש אמת גדולה בתשובתך. אני בהחלט אשתדל לשים לב ולתגמל אותה כאשר היא מתנהגת יפה!!!!!!!!! ע.ג.

מה קורה שההתנהגות הזו נמשכת בגיל הבגרות? כשאדם שמעולם לא קיבל תשומת לב בבית, מקבל אותה בדרך שלילית כי אינו יודע דרך אחרת. ילדים מבקשים תשומת לב שלילית מאחר וזו באה הרבה יותר מהר מכזו שתבוא בעקבות מעשים חיוביים ולכן ילדים נוקטים בגישה זו כי קשה להם לדחות סיפוקים. וזאת הבעיה האמיתית- תשומת לב על מעשים שליליים אולי מגיעה הרבה יותר מהר. איך אפשר למנוע מאישיות מוזנחת וכאובה ש"מחפשת" "עונשים" ונזיפות כי רק ככה היא חשה מורגשת ונראית וככה היא רגילה וזו התבנית שבה, מלהתנהג כך? איך אפשר לעזור לילד שהוא כל כך במצוקה וקורא לעזרה שוב ושוב ולכן עושה מעשים שליליים על מנת לקבל קצת יחס, קצת תשומת לב שאף פעם אין לו? מה עושים? אודה על המענה.