טירונות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
ליאת, אני כותבת פה למרות שאני יודעת ש"עברתי את הגיל" הילדה שבי (וגם הבוגרת) יצאו לגמרי משיווי משקלן.. הבן. הילד שלי התחיל היום טירונות. אין לי עדיין מושג היכן הוא נמצא ..בדרום ??? בצפון ??? קרוב לעזה ??? כל כמה דקות יש לי התפרצות של בכי. התערערתי לחלוטין. מרגישה שמשתגעת לגמרי :(((((( כותבת פה כיוון שאני קוראת באדיקות את תגובותייך לפונים ואני מרגישה שהתחרפנתי לחלוטין.
אוי שלכת שלכת... כמה שאני מבינה אותך! יום הגיוס של הבן הוא אחד הרגעים הבלתי נשכחים בחיינו, ההורים, יום בו מציפים אותנו - בו זמנית - כל הרגשות כולם, בעוצמה חובטת. התרגשות, חרדה, דאגה, גאווה, געגוע, חוסר אונים, אהבה, כעס, אמונה, חוסר אמונה, תקווה, ומה לא... להיות הורה בארץ המסוכסכת שלנו, זה אומר להסכים גם לרעיון המשונה, שיום בהיר אחד הילד שלנו יעמיס על עצמו קיטבג ענק, יעלה על אוטובוס, וייבלע בתוך קבוצה גדולה של ילדים בני גילו, שבתוך שעה קלה יהפכו לכיתה של גברים צעירים ויפים, לובשי חאקי, שמדברים בשפה קצרה, ושומעים (פעם ראשונה מזה זמן רב) בקולו של מישהו אחר בלי להתווכח. בניגוד לימים בהם היינו אנחנו בצבא, החיילים של היום מצויידים במכשירים סלולריים, שעוזרים בעיקר לנו, ההורים, להישאר בחיים, לפזר ערפל, ולדעת (כמעט בכל רגע) על איזו ג'בלאה מזיע עכשיו הילד הקטן שלנו, שעד לפני שבוע לא זז מהמזגן והמחשב. מבטיחה לך, שעד מהרה הדמעות יפנו מקומן לגאווה, להתרגשויות, לציפייה לימי שישי, לקיטורים על שעות ארוכות של גיהוץ מדים, ולניסיונות כנים להתוודע לשפה הצה"לית העכשווית, כדי להישאר בתמונה. עד מהרה, תמצאי את עצמך נוסעת לכל מיני חורים, עמוסת קופסאות מזון, מנפנפת נואשות לנקודה הקטנה (שאת מקווה מאד שזה חיימק'ה שלך) שזה עתה סיימה מסלול/קורס, ומשתדלת לשרוד בחום הנורא. אחרי הכל זה חוק בל יעבור: סיומים/טקסים עם הורים נערכים תמיד (תמיד!) במגרש מסדרים צחיח, בשמונים מעלות בצל, במקום הכי רחוק ממקור צל או מים. מבטיחה לך שזה יהיה בסדר, אבל יודעת שממש כמוני, גם את לא תשני שינה טובה ורגועה בשלוש השנים הקרובות, כי אלה הם חיינו. שולחת לך חיבוק חזק חזק, אמא של חייל. ליאת
תודה ענקית לך ליאת ! אני קוראת את מילותייך ונחלים זורמים להם מהעיניים.. (ממש עכשיו, תוך כדי כתיבת מילים אלו ) תיאור מכלול הרגשות שתיארת כ"כ מדויק ! כל כך.. מרגיש לי עדיין את כל מה שתיארת .רק שקצת פחות לבד.. שוב תודה ענקית לך.
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
