צעקות - לאפשר או לא?

שלום ליאת, אני אמא לילד בן 4 ו-10 חודשים. הוא בדרך-כלל ילד נוח, מתוק מאוד וחביב, אבל כשהוא רוצה משהו הוא נהיה - איך לומר במילים עדינות? "נודניק" ברמות שאי-אפשר להאמין. בין השאר, כשאני עונה לו משהו שהוא לא רוצה לשמוע הוא פותח בצעקות, כלומר, לא "תסמונת הסופר" הקלאסית, הוא לא זורק את עצמו על הרצפה וכאלה, הוא פשוט מדבר בצעקות ולפעמים גם בבכי. אני כמובן מבהירה לו שאני לא מוכנה לתקשר איתו בצעקות ושאם הוא רוצה ממני משהו הוא יודע לדבר מצויין והוא מוזמן להגיד לי מה הוא רוצה, אחרי שירגע. בדרך-כלל בשלב הזה הוא מתעשת ומנמיך את הטון, אבל שאלתי את עצמי כמה פעמים אם אני לא גורמת לו בכך נזק שכביכול "לא מאפשרת" לו לפרוק תסכולים אחרי יום שלם בגן כשהוא סוף-סוף מגיע הביתה והוא מרגיש בטח ושאוהבים אותו מספיק כדי שיוכל "להתפרק"? וזאת מעבר לצורך הברור ללמד אותו לדבר "כמו שצריך", לא בצעקות. אגב, אין לו שום בעיות שמיעה. אדרבא, יש לו אוזניים כמו צלחות קליטה וכשהוא רוצה לשמוע משהו הוא שומע טוב מאוד גם מרחוק. אציין רק שגם בגן הספציפי הזה נוהגים לתקשר אחד עם השני בצעקות, בגלל תרבות-שיחה שהונהגה ע"י הגננת (לא אכנס לזה כרגע). אשמח אם תעזרי לי. תודה ויום טוב.

שלום לך, סביבה רועשת בהחלט משפיעה על גובה הטונים שלנו, ולכן תיתכן השפעה של הגן על עוצמת הדיבור הכללית של יושביו. אבל יש הבדל בין דיבור חזק, לבין צעקות ויבבות כתגובה לתסכול. בדר"כ, ילדים שהופכים "נודניקים" במצבים של התנגשות רצונות, הם אלה שלמדו שהניג'וס משתלם. נדמה לי שעמדה נחושה ושקטה, המשדרת לילד שחבל על הזמן ושהדיון בנושא סגור, יכולה לחסוך חלק ניכר מהדרמה. כדי לא להרגיש שאת גוזלת ממנו את זכות המחאה, תוכלי לומר לו בשקט, שאת מבינה לליבו, אך מבקשת ממנו לבכות בחדר, ולחזור אלייך כשיירגע. נסי להישאר ידידותית ומכבדת, ובמידת הצורך להושיט לו סולם לרדת מהעץ (כמובן מבלי להיכנע בנושא שהצית את הדרמה מלכתחילה). בהצלחה ליאת