פרידת הורים בגיל 4 וחצי

שלום רב, לפני כשנה גיליתי שבעלי בוגד בי, ולמשך 3 חודשים הוא גר אצל הוריו. בנינו, שהיה אז בן 3 וחצי, הגיב לזה יחסית בסדר (לטעמי).לא סיפרנו לו אז שאנחנו נפרדים, מאחר ולא ידעתי אם נחזור, ולכן פשוט תרצנו את העדרו של האב בזה שהוא עוזר לחבר שלו ששבר את הרגל. במשך כל התק' הזו הקפיד בעלי לראות את בנינו כמעט כל יום בביתנו. מאז חלפה שנה, ונולד לנו תינוק מקסים, אלא שלפני כשבועיים גיליתי שוב שבעלי בוגד בי. מיד כשנדע לי על הבגידה בעלי התנצל והבטיח שזה לא יקרה שוב, והתחיל ללכת לטיפול, אלא שמבחינתי, הייתי רוצה לקחת עכשיו פסק זמן ארוך, שבמהלכו ישלים בעלי את הטיפול שלו, וכך נוכל שנינו להחליט לאן דרכינו מועדות. שאלתי היא - איך תשפיע עכשיו פרידה ארוכה (במהלכה ישכור בעלי דירה משלו) על בנינו בן ה-4 וחצי? האם יש לנו את הפריבילגיה לנהוג כך כשיש לנו ילדים וצריך להחליט בקרוב לאן הקשר הזה הולך? ובמידה ונפרד- מה נגיד לו? אינני בטוחה שזו פרידה סופית.אני מודאגת מאחר וכרגע הוא מתמודד גם עם האח החדש שנולד לו, ואמור להתחיל ללכת בעוד כחודש לגן עיריה חדש, שבו לא יכיר אף ילד, ואני יודעת שלוקח לו זמן להתסגל לשינויים מסוג זה. תודה לך! נעמה

שלום נעמה, צר לי לשמוע על ההתמודדות הקשה שנכפתה עלייך. זה קשה, מעליב ומכעיס. פרידה של הורים היא תמיד סיפור קשה עבור הילדים, ונראה שקשה מאד למצוא לזה זמן "טוב". נדמה לי שהשאלה החשובה כאן אינה "האם יש (או אין) לכם את הפריווילגיה להיפרד", אלא איך ובמה מטפלים. אישית, אני מאמינה שקשה מאד לעבוד על קשר מבחוץ. כלומר, אם אתם רוצים לתת לזוגיות שלכם סיכוי נוסף, יש לעשות זאת מתוך הקשר, ובעזרת טיפול זוגי! אם בעלך מרגיש שהוא זקוק לטיפול משל עצמו, מוטב שיעשה זאת בנוסף על העבודה הזוגית שלכם. זה אמנם יקר, אבל להתגרש יקר הרבה יותר! אם לסכם זאת במילים אחרות, להערכתי אם קיים סיכוי להציל את המשפחה, אל תבלבלו את הילדים עם פרידות ואיחוד מחדש, אלא פעלו בנחישות לשקם את מה שנפגע, ועשו זאת כרגע כמשפחה. במידה ותחליטו להיפרד בסופו של דבר, אפשר יהיה לחזור ולהתייעץ. שולחת לך כוח, עידוד ותקווה לטוב ליאת

תודה ליאת על תשובתך! בשלב זה, אינני מרגישה שיש מקום לעבודה על הקשר בינינו, ואני חושבת שבעלי הוא זה שצריך לבדוק לעצמו (עם עצמו) האם הוא מעונין בקשר איתי ומדוע הוא ממשיך לבגוד. אני חושבת שעל השאלה הזו הוא צריך לענות בשקט, בלי "טרדות החיים" היומיומיות. וגם לגביי- אני מרגישה שאני צריכה מעט ספייס כדי להחליט מה אני רוצה בחיים, ולא להשאב שוב (כמו בשנה שעברה שחזרנו לחיות יחד והלכנו לטיפול זוגי) לשגרה. ולכן אני שואלת, האם נוכל "למרוח" את הבן שלנו עוד כמה חודשים או שעלינו להסביר לו משהו אחר כבר עכשיו?