מחשבות בלתי נשלטות

שלום, קודם כל עליי להודות שאני רק בת 15. אני יודעת שזהו פורום להורים, אך איני יודעת לאן לפנות, ולהוריי אני בטח שלא רוצה לספר. אני מקווה שאני בפורום הנכון, אני מקווה שמותר לי בכלל לרשום פה תגובות, ואני מאוד מקווה שתעני לי. אני חייבת לבקש סליחה מראש אם לא הייתי צריכה לעשות זאת, רציתי לדעת מה יש לי אז רשמתי במנוע חיפוש 'מחשבות בלתי נשלטות' וזה הוביל אותי לפורום הזה.. אז לבעיה עצמה במידה ואת מוכנה לעזור לי. מדי פעם אני חושבת ומדמיינת דברים נוראיים שקוראים לי ובמיוחד לאנשים שקרובים לי. שאלתי את חבריי בנוגע לזה, והם אמרו שזה קורה להם אך הם 'מעלימים את המחשבה', שוכחים ממנה לאחר כמה דקות. אך אצלי זה לא ככה, אני ממשיכה לחשוב עוד ועוד, ולדמיין תמונות נוראיות שוב ושוב ואני מרגישה שאיני מצליחה לשלוט בזה. אני מנסה להסיח את דעתי עם מוזיקה, שיחות עם אנשים וכו' אך זה אף פעם לא עוזר, אני ממשיכה לדמיין ולחשוב ללא שליטה. לפעמים שבועות עוברות והמחשבות לא צצות, ולפעמים אני יכולה לדמיין משהו זוועתי במשך כמה דקות, יום, יומיים עד לשבוע. למשל, פעם דמיינתי בראשי את אחי הקטן, מאושפז בביה"ח במצב קשה, במשך שבוע דמיינתי רק את זה - איך הוא סובל, ואיך זה משפיע עליי ועל משפחתי, זה מגיע למצבים שאני מרגישה ממש רע עם עצמי - מרגישה שזה חולני לחשוב דברים כאלה, אך אני באמת מרגישה שאני לא מצליחה לשלוט בזה ! כאילו המחשבה משתלטת על כל דבר אחר שאני מנסה לעשות ! הדבר מפריע לי בחיי היום יום, אני מרוכזת רק במחשבה מסויימת ואני אשמח לדעת מה יש לי? האם זה יעבור? איך? הוריי לא יודעים דבר על זה, ואני מניחה שהם גם לא שמים לב-אני מאוד מנסה להסתיר זאת,אני לא רוצה שידעו על כך.. האם יש דרך לטפל בזאת ללא פסיכולוג, או ללא ידיעת הוריי ? אני מאוד מודה לך על הקריאה, ואני מאוד מודה לך מראש על התשובה.

שלום יובל, למרבה המזל, המחשבות, הפנטזיות והחלומות שלנו נשארים מחוץ לטווח ראייתם והשגתם של האחרים, וזאת באמת בשורה טובה, כי לכולנו יש מחשבות ודמיונות שלא תמיד מצייתים לכללי הנימוס והמוסר. מבחינה זו, אין שום דבר מדאיג במה שאת מתארת. מה שמציק לך יותר, זו האשמה על המחשבות, והניסיונות לסלקן. כאן זה כבר הופך לבעיה, כי מחשבה שאנחנו מנסים להימנע ממנה נוטה "לעשות דווקא", ולהיתקע לנו בראש (כמו שגילית בעצמך) ימים שלמים. לכן, אני מציעה לך לעשות ניסוי קטן. תחליטי שאת מפסיקה להילחם במחשבות ובדמיונות, ובמקום זאת, את מזמינה אותם בזמנים קבועים, למשל כל שעה עגולה למשך עשר דקות.בעשר דקות הללו, מותר לך לדמיין את הדברים הנוראיים ביותר (זוכרת שאף אחד לא יודע ולא רואה?), המפדחים ביותר, המשוגעים ביותר. תדמייני בנחת, בלי להיבהל, בלי אשמה, ובלי לנסות להפסיק את זה. אל תשכחי לעצור כל שעה, לחשוב ולדמיין שוב ושוב את התמונות הקשות (הן לא באמת, זה הרי רק דמיון, וזה לגמרי חוקי!). את מוזמנת לדווח לי מחר (או מחרתיים) איך הולך הניסוי, והאם זה עדיין כ"כ מפחיד אותך. בהצלחה ליאת