לליאת שלום...

היחסים שלי עם אימי לא טובים. אני לא אוהבת להיות בחברתה.כל דבר שאני עושה או אומרת לא טוב בשבילה, לדוגמה אם אני מנקה את החלונות עם מגבונים לחים היא מתעצבנת למה אני לא משתמשת בחומר ניקוי. היא מרבה להתפרץ עליי, לצעוק עליי, להשפיל אותי ("להוציא אותי קטנה"), לפעמים זה מגיע אפילו לקללות ובמקרים קיצוניים אפילו למכות. היא טוענת שאני לא מכבדת אותה. מרוב שלא בא לי להיות איתה אני כבר מעדיפה ללכת כל יום אחרי בי"ס לעבודה רק בשביל לא לחזור הבייתה ולסבול אותה. היא מוציאה לי את החשק לאכול ומוציאה לי את החשק מלחיות איתה באותו בית. ניסיתי לדבר איתה, עם אבא שלי, עם סבתא שלי..שום דבר לא עוזר והיא ממשיכה בהתנהגות שלה. אני לא יודעת מה לעשות ואני מקווה שתוכלי לעזור לי.

שלום דנה, לא קל להיות מתבגרת, ועוד פחות קל להיות בת מתבגרת לאמא שהיחסים איתה לא טובים. את יודעת, כשאנחנו כועסים ועצבניים קשה לנו מאד לראות את הדברים כהווייתם, ואנו נוטים לחוות ולפרש מצבים דרך המשקפיים הרגשיים. כלומר - הכל נראה קשה, מאכזב, לא פייר, מתעלל, חסר התחשבות ואפילו תוקפני ואלים. אני רוצה להאמין שאמך לא שמה לה למטרה להתעלל בך, ושגם היא הייתה מעדיפה יחסים הרמוניים ופתוחים איתך. אולי גם היא כואבת את הנתק ממך, את ההתרחקות שלך, ואולי גם את אובדן אהבתך. למרבה הצער, אין פיתרונות קסם למצבים הללו, מלבד רצון טוב ונכונות לקחת אחריות על החלק שלך במצב הנוכחי. חשבי מה תוכלי לעשות כדי להימנע מלעורר את כעסה, ועל מה תוכלי לוותר או להתפשר. אחרי הכל, את חיה כרגע בביתה, תחת חסותה, ויהיה עלייך להמשיך לגור איתה עד שתצאי מהבית. נסי לשוחח איתה, ולהביע את משאלתך ליחסים אחרים איתה - יחסים של כבוד הדדי והתחשבות. תוכלי לחשוב על מחוות של קרבה ואכפתיות כלפיה, בין השאר כדי לחמם את היחסים, לכבד את אמא, ולגרום לה להירגע ולכבד אותך בחזרה. הבשורה הטובה היא שגיל ההתבגרות והמרד מסתיים מתישהו, ואז גם יש רגיעת מה ביחסים עם ההורים ובתחושות הייאוש . בהצלחה ליאת