צעקות

בני בן ה-6 עולה לכיתה א', בכל פעם שאנחנו רבים, הוא צועק "הלוואי שאני אמות" "אני רוצה משפחה אחרות" או "אני אגיד לרופא שאני לא רוצה לגור איתכם" ועוד כל מיני משפטים בסגנון זה,לעיתים הוא אף יוצא מהבית ויושב בכניסה "כביכול ברח" עד שאני והוא מגיעים ל"שביתת נשק" ניסתי מספר פעמים להגיד לו שמותר לכעוס אך צריך לחשוב מה אומרים כי הוא באמת לא מתכוון לזה. לאחר שאנו "משלימים" הוא אומר שהוא אוהב אותי והכל חוזר על מקומו. איך להגיב על העניין הזה?

שלום שרה, ילדים נוטים לחזור על משפטים דרמטיים, המפיקים מן המבוגרים תגובה דרמטית. אני מציעה לנסות לא להתרגש יותר מדי, להיבהל או להתמלא אשמה. כאשר הוא צועק שהוא רוצה למות, תוכלי לומר בשקט שזה יהיה נורא עצוב, ושאת מקווה מאד שהוא לא מתכוון לכך ברצינות. כשהוא מאיים בבריחה למשפחה אחרת, תוכלי להזכיר לו שאתם אוהבים אותו ודואגים לו, ו"יהיה לנו נורא קשה בלעדיך". זכרי תמיד שלצד המשאלה לברוח ולהיעלם, קיימת גם המשאלה להימצא, להיות מחוזר, אהוב ושאי-אפשר בלעדיו. נדמה לי שאם תצליחי לשדר לו מסר כזה גם בשעת קונפליקט (מבלי לוותר על עניינים עקרוניים), התגובות האלה ייעלמו בהדרגה. את מוזמנת לעדכן איך הולך. בשמחות ליאת