ילד מסוכן

בני בן השנתיים וחודשיים היה מאז שנולד ילד מהיר ביותר, בגיל חודשיים הוא ניסה להתיישב, בשבעה חודשים התהלך בלול באחת עשרה חודש כבר התרוצץ בבית בלי עזרה, גם מבחינות אחרות הילד מפותח באופן בלתי רגיל (מדבר, מדקלם את כל הספרים שלו אחד לאחד יש לו זיכרון מדהים בעברית ואנגלית באותה מידה) כך שלפעמים נדמה לי שיש לי ילד בן ארבע ולא בן שנתיים- רק מה? הזהירות ממנו והלאה- כשילדים אחרים היו נופלים ברכות בנסיונות ההליכה שלהם, הוא היה מתרסק לי לתוך רהיטים, כשהוא התחיל לרוץ התרסקנו על כל מדרכות השכונה. בתקופה האחרונה צצה בעיה חדשה, אנחנו הולכים ברחוב ובתוך שניות הוא טס לכביש כאשר כולו אושר וחדווה- לא משנה כמה הסברתי (והוא מבין יפה מאד בתיאוריה ואף חוזר עליה כדי שאבין שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה) כעסתי, רתחתי, פעם אחת נראה שהוא תופס את העניין ושנייה אחר כך טס לכביש- אני מודעת לכך שאנחנו נמצאים בעיצומו של גיל המרד אבל אני באמת חסרת אונים שקלתי להכניס אותו להסגר עד גיל שש אבל נראה לי שלא אעמוד בזה- אנא מכם עוצו לי עצות אמא מותשת

שלום רב, כמו שאת בטח זוכרת מהתשדיר של המועצה למניעת תאונות, ילדים עד גיל תשע (!) עדיין אינם מורשים לחצות כביש לבדם, שכן ידוע שלפני כן, האימפולסיביות שלהם אינה מאפשרת עצירה זהירה או הפנמה מלאה של כללי הזהירות. בגיל שנתיים וחודשיים בוודאי שאין טעם לסמוך על שיקול הדעת והזהירות, ועלינו לדאוג לסביבת משחק בטוחה, עם מקדמי ביטחון (כמו גדר, שער, או מרחק רב מהכביש, שיאפשר שליטה מלאה שלנו גם במקרה של ריצה פתאומית). זה אמנם סוג של הסגר, אבל כזה המתחייב מהנסיבות. יש ילדים שהם בעליל תנועתיים ואימפולסיביים יותר מחבריהם, ומאחר ואי אפשר להחזיר את הילד ליצרן (:-)), אין לנו ברירה אלא להדק את השמירה ולקוות לטוב. למרות כל האמור כאן, ומתוך אמפתיה גדולה לקושי הבאמת גדול שלך, נדמה לי שיש אפשרות - בעבודה קשה - להקשיח את נושא הגבולות, ולבנות מערך פעולה המביא בחשבון התנהגויות מסוכנות ותגובות הולמות. כך, למשל, במקום לכעוס ולרתוח, אם הוא רץ לכביש בניגוד להוראותייך, עליך להחזירו אל האוטו, או אל הבית, או אליך, ולבטל מיד את הפעילות הנעימה שתוכננה. כדאי לא להציג זאת כעונש, אלא כתוצאה בלתי נמנעת של התנהגות לא צפויה ומסוכנת. כעס וצעקות לא מאד מרשימים את בני השנתיים. פעולה נחושה דווקא כן. בכל פעם שהוא ממרה את פיך או 'מצפצף' על הוראותייך בזמן אמת, הודיעי לו שלא תוכלי להמשיך את הפעילות המשותפת, והחזירי אותו הביתה. אני יודעת שהיציאה החוצה היא לעיתים הצלה של ממש גם עבורך, ובכל זאת, כשנדרשת "תכנית חירום" שווה להשקיע. מקווה שתצליחי לחולל שינוי בכוחות עצמך. אשמח לשמוע איך הולך. מחזקת אותך. יודעת כמה זה קשה. שבוע טוב ליאת