ילדה בכיתה ט

יש לי ילדה שלמדה בכיתה ז באולפנא החליטה לעזוב שם כי לא הסתדרה עם הדת ולכן הגיעה למקיף אחר. שם למדה זאת השנה השנייה. לצערי ביתי מבטיחה לכולם הבטחות שהיא רוצה ללמוד במקיף ולהצליח אך כל פעם הבטחות אלה מתבדות. גם למחנכת שמשוחחת עימה איספור פעמים וגם עם היועצת ועם מנהלת הבית. חשבו שיש לה קשיים לימודיים אך על פי איבחון של מורת שילוב אין קשיים לימודיים. יש בעיה של חוסר מוטיציה ללמוד. בשיעורים המחנכת מספרת שהיא כל היום במראה ובפלאפון. לא מרוכזת. ניראה כי כשהחבל מתהדק סביב צווארה של ביתי היא פתאום מבקשת הזדמנות שנייה ורוצה להישאר ללמוד. בבית הספר חושבים שמוטב שתלמד מקצועי. מה לעשות?

שלום רב, להערכתי נדרש אבחון פסיכודידקטי מקיף, לאיתור הקשיים האקדמיים והרגשיים. עם כל הכבוד למורות השילוב, ניסיונן המקצועי (המצויין כשלעצמו) אינו יכול להוות תחליף לאבחון מסודר, שיכול להצביע על מקורות אפשריים לקושי (יהיה זה רגשי או אורגני). חוסר מוטיבציה ללמידה, יכול גם הוא לשקף מצב רגשי, שנוצר בעקבות חוויה מתמשכת של חוסר הצלחה. פנו לאבחון מסודר ופעלו בהתאם להמלצותיו. בברכה ליאת

ביתי הצליחה תמיד גם ביסודי וגם בכיתות ז-ח. בכיתה ט חלה חוסר מוטיבציה לכן להערתך חוסר המוטיבציה אינו נובע מאי הצלחה אלא מהעובדה שהלימודים אינם בראש מעייניה וכל עיסוקה הוא בעצה בלבד. יש בי נטייה להסכים עם בית הספר שבאמת עשה מאמצים לגייס אותה ללמידה: תגבורים לימודיים, עזרה פרטנית, שיחות עם מחנכת ויועצת שבהם לא שיתפה פעולה. אפילו שיחות עם פסיכולוג בית הספר הציעו לה אך סירבה. כניראה שגם לאיבחון שדיברת עליו תסרב. אולי בכל זאת מוטב שתצא למסגרת עמלנית ?