ילד רגיש ומרצה

בני הבכור בן 3, ויש לו אח קטן כבן שנה. הוא מאד בוגר לגילו אבל גם עדין, רגיש, וחלש פיזית. בגן הוא יותר מתבונן על הילדים מהצד ומשחק לבד או עם ילד אחד, ומתרחק מהמולה. כאשר ילד אחר חוטף לו משחק או מרביץ לו הוא בוכה ונעלב (גם מילדים הקטנים ממנו בהרבה). אף פעם לא ירביץ חזרה או יחטוף חזרה המשחק. בגינה אם הוא עולה על מגלשה וילד אחר מגיע - הוא פשוט ירד. הוא לא אוהב להיות במקום עם הרבה ילדים וגם ההסתגלות לגן היתה לו מאד קשה. רק בבית הוא יודע להיות שובב (אבל תמיד זהיר) ואפילו להרביץ לאחיו הקטן ולחטוף ממנו צעצועים. הוא גם מאד מרצה, תמיד עושה מה שהגננת אומרת והראשון לעזור לה. כשעושה משהו תמיד יקרא לי לקבל פידבק. עם ילדים אחרים- הוא יחלק ממתקים אפילו אם לא ביקשו ממנו. הוא מאד רגיש לסביבה (לדוגמא יפריע לו אם ילד בוכה, או שמישהו יושב לבד), וגם ותרן גם כלפי עצמו (אם לא מצליח משהו, הוא פשוט יפסיק) וגם כלפי אחרים (אם מישהו יבקש ממנו צעצוע שהוא משחק בו - הוא מיד יתן לו. אני מפחדת שהוא יהיה ילד מרצה ועדין מדי, שלא יעשה מה שהוא רוצה, שיהיה פרייאר ויוותר ולא יעמוד על שלו, שילדים ינצלו את טוב לבו ואת העדינות שלו, ושגם כלפי עצמו הוא יהיה ותרן ולא ישיג את מה שרוצה. מה לעשות ? ובהקשר זה - האם עדיף לשים אותו במסגרות מגוננות (כגון גן עם מעט ילדים, יותר קטנים ממנו ועדינים) או דווקא להיפך, לשים אותו בגן מגוון עם הרבה ילדים, שהוא לא יהיה בין הגדולים ?

שלום איילת, ילד מרצה הוא ילד שמאמין בטעות שהתנהגות שאינה נדיבה ו'מושלמת' מסכנת אותן באובדן האהבה וההערכה מצד המבוגרים. לפעמים, כמובן מתוך רצון טוב, אנחנו נוטים לשבח ולהתפעל בצורה מוגזמת מהילד הטוב והחמוד, עד כי הוא הופך תלוי מאד באספקה מתמדת של הערצה והתפעלות, ופוחד לאבד את יוקרתו ברגע. לכן, נדמה לי שהשאלה איזה גן מתאים לו אינה השאלה החשובה כרגע, אלא איך מחלצים אותו מהנישה המחייבת של הילד המושלם. כאן יש לכם תפקיד מרכזי, כמאמנים ראשיים. העובדה שבבית הוא שובב ואפילו קצת מרביץ וחוטף, מספקת הזדמנות לבחון באומץ את תגובותיכם - האם אתם כועסים מדי כאשר הוא ככה? האם אתם מענישים אותו על התנהגות שובבה? האם לחילופין, אתם נוטים להתפעלות-יתר מ"כמה הוא מקסים, משתף פעולה ווותרן"? נדמה לי שנדרש כאן איזון ושכל ישר, כדי לחזק באמת את מה שחיובי אצלו, אך לא יותר מדי, כדי שירגיש אהוב ומעורר התפעלות גם כשהוא מרשה לעצמו להיות מעט יותר 'דחפי', אגרסיבי ודעתן. כאשר הוא בא לקבל ממך פידבקים, נסי להימנע מ'תרועות' והגיבי בצורה מותאמת ומתונה. חשוב שילמד להתמודד גם עם ביקורת, אך לא כזו שתגרום לו להמשיך ולהתאמץ להבריק. איזון הוא שם המשחק. לשאלתך לגבי הגן, איני רואה דרך לשלוט באופי ובטמפרמנט של ילדי הגן, ולכן לא הייתי משאירה אותו במסגרת מובהקת של ילדים קטנים או גדולים מדי. הייתי מציעה לאפשר לו להתמודד עם בני גילו, ולבחור את הגן עפ"י איכותו הכללית. בברכה ליאת