הסבתא - אני- משתגעת מחוסר החום פתאום

הי כולם , סורי ההודעה הקודמת פשוט קפצה לי לפני שרשמתי משהו. ולבעייה- נכדי בן 3 וחצי הוריו התגרשו לפני שנה וחצי. מאז הילד גר אצלינו בבית עם אמו.הוא ילד מאושר ועליז וקסום תמיד שמח, והגננות רק משבחות אותו שתמיד יש חיוך על שפתיו.( זה כדי שלא תחשבו שישנה טראומה לילד). הקשר ביני לבין הילד היה חזק מאד פעם בשבוע אני לוקחת אותו מהגן לכמה שעות והיום כמובן ישנה אינטרקצייה כמעט יומיומית (מלבד הימים שהוא אצל אביו). בחודש חודשיים האחרונים הילד החל להפגין גילויי חיבה עזים כלפי אימו ואם פעם הוא היה יושב על ברכיי בבוקר היום זו היא.בכלל הכל הוא רוצה שהחא תעשה איתו ולא אני למרות שאנחנו כן משחקים ומשוחחיים וכ"ו. הכי נורא שהוא אינו רוצה לתת לי לנשק ולחבק אותו והוא אינו מנשק ומחבק אותי (גם את הסבא) וזה עולה לי בדמים לשמוע כל פעם שאני מתקרבת- די.כלומר יש נכד בבית הפונה אלי רק כשהוא צריך ושבא לו אבל שאנחנו לבד הכל בסדר רק שאמא בסביבה הוא מתעלם. ואין משהו בעיתי עם האם הכל כפי שהיה קודם. אני נגמרת, לא יודעת אם מראים לו משהו? האם האם צריכה לדבר איתו? או להתעלם. חוסר החום הרב שהיה ביננו גומר אותיכאילו שאמא מספקת הכל. ולא אין שום תוספת חריגה ושום שינוי במשפחה וכ"ו. מה עושים ?.יום קסום מהסבתא ששכחה כבר איך מסניפים את הנכד.

שלום מיכל, כשקראתי את פנייתך, הרגשתי ניחוח של תחרות או מאבק בינך לבין אמו של הילד (בתך?). כמו שאת ודאי יודעת, וכמו שכתוב בשירים ובספרים, אמא יש רק אחת. הקשר האמיץ בין הילד לאמו, והעדפת קרבתה ותשומת לבה על פני זו של אנשים אחרים - טבעית ומובנת, במיוחד כשמדובר בילד בן שלוש. העובדה שהם חיים בביתך, ואולי גם אי הנוחות הזמנית הנלווית לכך, מגבירות אולי את הציפייה שלך 'לקבל את מה שמגיע לך' כסבתא אוהבת ומשקיעה. לתחושתי, אם תקבלי את העובדה הטבעית והפשוטה, שאמו של הילד נמצאת אצלו במקום הראשון, ותסכימי לקבל את המקום השני או השלישי (והמכובד!), תוכלי להמשיך להסניף את הנכד שלך מפעם לפעם, כשיתאים לו. נדמה לי שזה עדיף על מצב בו את מתאמצת מדי, ויוצרת אצלו התנגדות ורתיעה. מה את אומרת? ליאת