בן 14 שחווה פרידה של ההורים.

אני מאוד מתלבטת איך עלי לנהוג עם בני בן ה-14. לפני כ 3 שנים נפרדנו-אביו ואני ובני קיבל זאת מאוד קשה. בתחילה היה חשוף להשמצות של אביו נגדי ולהסתה קשה והזדהה עם אביו. בתקופה זו מאוד כעס עלי, הפסיק ללמוד והפנה אלי כעס.בחודשים האחרונים אני מוכן לבקר את אביו, והוא נתון למצבי רוח משתנים. לפעמים רגוע ,נינוח ומשתף ולפעמים סגור . רוב הזמן מעדיף לצפות בטלויזיה במקום לצאת לעיסוקים מחוץ לבית. לאחרונה מסרב ללכת לבית הספר, כועס ואינו מדבר עמי, ער בלילות וישן בימים ומזניח את עצמו ואת סביבתו. אני מודאגת ואני יודעת איך להתנהל איתו. כשאני פונה אליו אינו עונה או שעונה בכעס. אשמח אם תכוונו אותי- מה עלי לעשות? תודה:ס.מ

שלום רב, לתחושתי, בנך נתון במצוקה כבר זמן רב, ולא ציינת האם הוא קיבל בעבר עזרה כלשהי. ילדי גירושין מוגדרים כקבוצת סיכון, וכדי להפחית את הסיכונים לבעיות רגשיות וקשיי תפקוד, חשוב שתהיה להם (גם אחרי הגירושין) מסגרת משפחתית יציבה ככל האפשר ודמויות הוריות סמכותיות ונוסכות ביטחון. יתכן שמצבי הרוח המשתנים וההזנחה שאת מתארת הם חלק מסערות הגיל הנורמטיביות, ובכל זאת, לאור מה שתיארת כרקע, זה מעורר דאגה. אני ממליצה לפנות ליועצת ביה"ס, ולבקש את סיועה כהתערבות 'טיפולית' ראשונית. במקביל, הייתי עושה מאמץ להיעזר בפסיכולוג קליני של ילדים ונוער, שיוכל לתת מענה רגשי לילד שלך, ולצד זה להדריך אותך ואת אביו של הילד כיצד לזנוח את המאבקים והכעסים ההדדיים, ולשתף פעולה לטובת הבן. עד אז, נסי להימנע מרחמים, ולעמוד על כך שבנך יגיע באופן סדיר לביה"ס. נצלי את הרגעים בהם הוא נינוח ו'תקשורתי', והביעי את דאגתך הכנה באוזניו. גלי נכונות לתמוך ולסייע באופן הנכון לו, אך הדגישי שלא תסכימי לעמוד מנגד ולראות אותו נשמט. עם או בלי קשר לנסיבות הפרטיות שלכם, אני ממליצה לך מאד להיעזר בספרות הענפה הקיימת כיום בנושא תקשורת עם מתבגרים, גם כדי להבין את מה שעובר עליו וגם כדי לעדכן את דפוסי התקשורת ביניכם, כך שיתאימו לסטטוס החדש שלו כמתבגר. בהצלחה ליאת