קשיים

אני אלמנה- בעלי מת מתאונת דרכים כשבני היה בן 3 וחצי. בני כיום לומד בכיתה ט. מגיל גן חובה עבר בדיקת נויירולוג ואובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז.מאז הוא נוטל רייטלין. הוא טופל אצל פסיכולוגים זמן רב בשל קשיים רגשיים. ביסודי אובחן כמחונן. בכיתה ז' עבר אבחון פסיכודידקטי ונמצא בעל אינטגנציה מעל הממוצע. בכיתות ז-ח שובל לכיתת מדעים (מקצועות מוגברים במדעים) התגלו בעיות חברתיות קשות מאוד שהתבטאו בהתעללות פיזית ומילולית כלפי גיל. ובכיתה ט השנה סירב גיל להגיע לבית הספר בטענה שאיננו מסוגל לסבול יותר מבחינה חברתית. ואני בתור אימו הסכמתי לכך כדי לשמור על בריאותו הנפשית. בהמלצת הפסיכולוגית העברתי את בני לבי"ס אחר כדי לאפשר לו לחוות חוויות חיוביות מבחינה חברתית. בוועדה בינמקצועית שהתקיימה אודות בני הוחלט להעביר את בני לבי"ס בהיקף מצומצם של ילדים, בכיתות קטנות. גיל רצה ללמוד שם במגמה מובחרת של חיל האוויר. במבחני הכניסה שנערכו לו התגלו פערים לימודיים גדולים ושובץ להקבצות ג במת' ובאנגלית. החלום ללמוד במגמה המובחרת נגוז. כמו כן גם במקיף החדש התגלו קשיים חברתיים: הוא מספר שיש ילדים שמציקים לו. יאמר לזכות בית הספר כי הם מטפלים משמעתית במציקים אך ברור לי כי גם לגיל יש את החקים שלו הוא מנסה למצוא את מקומו בכיתה ובדרכו שלו מתבלט בכיתה באופן שלילי. היועצת לוקחת את גיל מידי פעם לשיחות וכן המחנכת, אך זה לא עוזר. השמה הופסקו השיחות של גיל עם הפסיכולוגית כי אין לי כסף יותר לתשלום גבוהה כ"כ ( זה פרטי). לאחרונה מדבר גיל כי אינו מעוניין להגיע לבית הספר ולכן נעדר יומיים ללא הצדקה. למחנכת אמרתי שאינו חש בטוב. לי הוא מספר שלא טוב לו מבחינה חברתית כי מציקים לו. מה לעשות?

כמו כן לאחרונה הופסק הטיפול התרופתי כי גיל לא רוצה יותר רייטלין.עזרי לי

שלום רב, טיפול פסיכולוגי לא חייב להיות במסגרת פרטית. מרפאות בריאות הנפש לילדים ונוער (של משרד הבריאות) מספקות טיפולים מקצועיים מאד וטובים, הן ברמה הפרטנית והן טיפולים קבוצתיים שנראים בעיני כאחת ההתערבויות הטיפוליות המתאימות לגיל. במרפאה ציבורית תוכלו לקבל מענה רב מקצועי (גם מעקב פסיכיאטרי ועדכון מינוני הריטלין. למה הוא הפסיק אם כ"כ קשה לו?), כולל הדרכה הורית. קשיים חברתיים יכולים להיות קשורים לפערים בתחומי עניין (כמו שקורה לפעמים עם ילדים מצטיינים או מחוננים), למיומנויות חברתיות לקויות, לשני הדברים גם יחד, או לאף אחד מהם. לא תמיד ניתן לעמוד במדויק על הסיבות לדחייה חברתית. מה שחשוב הוא לסייע לילד לשקם את התפיסות שלו ביחס לעצמו, להכיר בתחומי החוזק שלו, ולנצלם כראוי כדי לממש בהצלחה את הפוטנציאלים שלו. כמובן שאת כל זאת קשה מאד לעשות לבד, ולכן אני ממליצה להחזיר את גיל לטיפול, אצל פסיכולוג המתמחה בעבודה עם מתבגרים הסובלים מ-ADHD. בהצלחה ליאת