בן 16 לא ממושמע כל היום במחשב

שלום, בני בן ה-16 כל היום משחק מול המחשב, הוא כל הזמן דוחה ודוחה מטלות שעליו לעשות (כמו לסדר אחריו), צריכים להזכיר לו שוב ושוב ולעיתים הוא לא עושה אותם כלל, הוא לא משתף אותי במה שקורה לו בביה"ס ובכלל, כשאני מנסה לדובב אותו ללא הצלחה, הוא מציק באופן בוטה וקבוע לאחותו, הוא לא מקשיב ומסרב לעזור בעבודות הבית,השאלה שלי היא מה לעשות כשהוא ממש מגזים איך מענישים ילד בגיל כזה, אם בכלל כדאי להעניש, אנחנו בדר"כ לוקחים לו את המחשב אבל לא יודעים לכמה זמן ומרגישים לעיתים שזה לא עוזר ואולי אפילו רק מרחיק אותו מאיתנו יותר, אנחנו די חסרי אונים , אנא עיזרי לי .... תודה!

שלום חלי, התיאור שלך נשמע מוכר מאד לכל מי שילדיו הגיעו לגיל ההתבגרות, ויש בכך (אולי) כדי לנחם מעט: את לא לבד! מתבגרים אכן נוטים להסתגר מפני הוריהם, לרופף משמעת, לעסוק בפעילויות שנראות לנו (המבוגרים) כבטלה או נהנתנות עצלה, ולהימנע מפעילויות הנראות בעינינו חשובות ואחראיות (כמו הכנת שיעורים ועזרה במטלות הבית). הבשורה הטובה היא, שכל ההתנהגויות הללו הן בדר"כ חלק מתהליך טבעי של מרד נעורים, שתכליתו גיבוש זהות אינדיווידואלית כאדם בוגר. מסיבה זו, אני מאמינה שעונשים ואיומים מיותרים. במקום זאת, מוטב לעדכן ולהגמיש את הדרישות והציפיות מהמתבגרים הצעירים שלנו, ולהשתדל לשמור על תקשורת מכבדת, ולהגיע להסכמים (אותם נוטים מתבגרים לכבד ולקיים). ובכל זאת, הדרישה לעזור בבית ולהתנהג כלפיכם בכבוד היא דרישה הגיונית. בכל פעם שהוא מפר את בקשותיכם באופן בוטה או מתחצף, פעלו בדרך של תוצאה טבעית, ומנעו ממנו את הצ'ופרים וה"אקסטרות" שאתם נוהגים לתת ("אני פגועה מהזלזול שלך, ולכן אין לי חשק להקפיץ אותך לכדורסל" או "צר לי שהג'ינס שאתה אוהב עדיין בכביסה. כשאין לי עזרה בבית, הדברים יצטרכו לחכות קצת"). כך הוא נושא בתוצאות הטבעיות של התנהגותו, ואינו יכול להרגיש מרמור ואי צדק כמו במקרה של עונש שרירותי (מניעת מחשב). בהצלחה ליאת