באמצע בין המורה לביתי

אני אמא לילדה בת 16. ילדה חיובית מאוד, תורמת לדיון בכיתה, חכמה, בבית מאוד עצמאית מגיל צעיר. היום בשיחה עם ביתי ועם המורה למתמטיקה, ניצבתי חסרת אונים: המורה עושה רושם מאוד ברור של מורה קר, נצמד לחוקים ולתקנון, דורש נוכחות וסדר מופתי. וביתי לא מצליחה להסתדר איתו כי הוא נתפס עבורה כדמות מאוד נוקשה וסמכותית שלא מתגמשת כלל. היא מאוד מצליחה להסתדר עם המורים האחרים, מקובלת עליהם ואהובה עליהם. אך עם המורה הזה נוצר מחסום כלשהו שאיננה מצליחה לפרוץ אותו, אפילו ברמה של חשש מן המקצוע עצמו בשל קשיים בינאישיים ספציפיים עם המורה. כאמור למרות יכולות תקשורתיות טובות מאוד שלה. אני מאוד מבינה את המורה ואת דרישותיו, אך יוצא שביתי נעדרה משיעורים אשר בחלקם היה בוחן והמורה כועס על כך מאוד ומקבל בסייגים את האישורים הרפואיים שהיא מציגה לו. זה לא מאפיין אותה כלל להיעדר משיעורים אך, היו בדיקות שהייתה צריכה לעשות שנפלו בשיעור שלו. ביתי מאוד חוששת מפניו ומן הנוקשות שהוא מגלה והוא מצידו רואה רק את ציון המגן שלה ולא יותר בשל ההיצמדות שלו לחוקים. איך לגשר ביניהם? מה לעשות?

שלום לאמא של ימית, את נוגעת בנושא חשוב מאד, שיש לו השלכות עצומות על ההתנהלות של הילדים שלנו בביה"ס ובבית. חיים עומר, בספרו "המאבק באלימות ילדים: התנגדות לא אלימה", מקדיש פרק שלם ומרתק לנושא היחסים בין הורים למורים, ומצביע במיוחד על מצבים בהם הקונפליקט ביניהם פוגע בילדים שלנו, ישירות או בעקיפין. הוא מדגיש את חשיבותו של הכבוד ההדדי וההידברות בין ההורה למורה, לטובת הילד. אני מנצלת את פנייתך, כדי להזמין את קוראי הפורום, הורים ומורים, לקרוא את הפרק הזה (נדמה לי שזה הפרק השישי בספר, וכמובן שהספר כולו מומלץ בה במידה). ולשאלתך- באותו פרק, מדגיש עומר את נושא הכבוד ההדדי בין ההורה למורה. כחלק מאותו כבוד הדדי, נדרש כל אחד מן הצדדים לכבד את ריבוניותו של הצד האחר בתוך זירת הפעילות שלו. ההורים הם הסמכות הבלעדית בגבולות הבית, בעוד המורה והצוות החינוכי הם הסמכות בטריטוריית בית הספר. חדירה שלא בהסכמה של צד אחד לתחום הפעילות והסמכות של עמיתו, כמוה כהפרה בוטה של ריבונותו. ולכן, אני ממליצה לך לשוחח עם בתך, לכבד את רגשותיה כלפי המורה וכלפי המקצוע שהוא מלמד, ועם זאת, לעודד אותה לעשות כמיטב יכולתה כדי לעמוד בדרישותיו של המורה. אני לא בטוחה שעלייך "לגשר ביניהם" כפי שהצגת זאת בשאלתך, אלא רק לתמוך בבתך, להציע לה עזרה עניינית, להכיל את קיטוריה, מתוך שמירה על כבודו, על ריבונותו ועל סמכותו של המורה. אם את סבורה שנעשה עוול כלשהו לילדה (לא הרגשתי אווירה כזאת בדברייך, וזה היה יפה בעיני), תוכלי לשוחח גם עם המורה, לשתף אותו בקשיים של בתך, ולבקש ממנו לעשות ככל יכולתו כדי לסייע לה בדרכו (גם אם זו נדמית בעינייך מעט נוקשה וחסרת פשרות). מניסיוני, מרבית המורים שמחים להיענות ולהירתם לטובת ילד במצוקה, אם הפנייה אליו מכבדת ועניינית ולא מאשימה. מקווה שקצת עזרתי... בהצלחה ליאת