סבא שנפטר

שלום ליאת וחג שמח, אבי נפטר לפני שנה, כשהבן שלי היה בן שנה ו - 3 חודשים. הבן שלי אינו זוכר אותו כלל. עם זאת, הוא רגיש מאוד וחושיו חדים והזכרון שלו לדקויות פנומנלי. לא דיברנו איתו מעולם על מותו של אבי, לאור גילו הצעיר, אולם אמא שלי מתעקשת שזה "נחוץ". ההתלבטות עולה בכל פעם שהוא צופה בתמונות משפחתיות ושואל "מי זה?" לדעתי מספיק לציין את שמו של אבי בתשובה לשאלה הנ"ל. אמי טוענת שצריך להרחיב ולומר לו ש"הוא בשמיים". אני חושבת שהוא קטן מדי לכל מידע מהסוג הנ"ל, ומהיכרותי איתו הוא יוסיף ויקשה וישאל פרטים נוספים. אתמול הוא חזר מאמי ושאל אותי "איפה הבית של ... ?" ולא ידעתי מה לומר. אני כועסת על כך שהיא עושה דברים ללא אחריות והכוונה, על חשבון נפשו הרכה של הבן שלי ורוצה לשאול אותך - איך נכון להתייחס לנ"ל?

שלום רב, אני מסכימה מאד עם אמך, וחושבת שחשוב לחשוף גם את הילדים הצעירים לאובדנם של אנשים קרובים ומשמעותיים במשפחה. אני מניחה שאביך היה יקר לך מאד, ובודאי גם לאמך, ולכן אין טעם להסתיר מהילד את הצער שלכן על מותו. הוא יחוש בו ממילא. עם זאת, אני ממליצה לוותר על רעיונות מופשטים כמו "הוא נמצא בשמים". כיום אנחנו יודעים שאמירות מסוג זה עלולות להפחיד ילדים או לעורר בהם רעיונות משונים. אני מציעה להגיד משהו כמו "האיש בתמונה זה סבא, שהיה אבא שלי ובעל של סבתא. מאד אהבנו אותו, אבל הוא מת. התמונה שלו כאן, כדי שתמיד נזכור אותו". אם הוא ימשיך לשאול איפה סבא, אפשר להמשיך ולומר בפשטות "סבא מת ונמצא בבית הקברות, שזה מקום יפה עם הרבה עצים ופרחים". זכרי שאמירות פשוטות וענייניות מתקבלות כך אצל הילד, ואינן מעוררות בו פחד או אי נוחות. דווקא הניסיונות של המבוגרים לגונן על הילד ולרכך לו את המציאות עם רעיונות משונים על נשמות שעולות לשמיים או לגן עדן, עלולים לעורר תהיות, פחדים ועיוות מציאות. מקווה שלא תדעו צער עוד ליאת

תודה, ליאת. מהיכרותי את הילד, אם אומר שאבי בבית הקברות הוא יגיד "אני רוצה לראות אותו". ומה אז?