מסרב ללכת לחבר/לישון אצל סבא וסבתא

בני בן 6 ילד מקסים, לדברי הגננת חברותי מאוד מנהיג חיובי שמושך אחריו את הילדים לפעילויות שונות. משחק עם ילדים בני גילו ואף עם ילדים גדולים ממנו בהרבה , שבאים אליו הביתה כיוון שיש להם תחומי עניין משותפים : בעיקר ספורט. הרבה פעמים כאשר חבר מזמין אותו אליו הביתה הוא מתחמק. כאשר אני לוחצת אותו לפינה הוא אומר שהוא רוצה שאני אבוא איתו, שהוא לא מכיר,שפעם ראשונה זה מפחיד אבל גם לאחר הפעם הראשונה הוא מתחמק מללכת ומעדיף שרק יבואו אליו.כאשר באים אליו משחק יפה עם החבר. אין קשיי חברות או תקשורת לקויה. בנוסף מסרב ללכת לישון אצל סבא וסבתא רק ללילה, מוכן שהם ישנו אצלנו בבית, בקיצור מעדיף את הסביבה הטבעית שלו. כאשר ניסינו להפעיל עליו טיפה לחץ זה לא עבד. האם זה שלב נורמלי בהתפתחות? האם צריך להניח לו וזה יחלוף מעצמו או שיש צורך ללכת לטיפול?

שלום יערית, הגם שלא כל אנשי המקצוע יסכימו איתי, אני שייכת ל'בית-הלל', וגורסת שלא מוכרחים ללכת לטיפול בכל מקרה של קושי או בעיה, בעיקר אם מדובר בקושי ממוקד שאינו מפריע לתפקוד השוטף ולהתפתחות הנורמטיבית. יש די הרבה ילדים שהם 'ילדים של בית', שלא מתים על לינה מחוץ לבית, על מחנות, טיולים שנתיים עם לילה, ואפילו לא על שינה אצל סבא וסבתא. נדמה לי שההחלטה אם לטפל בזה או לא קשורה למידת המצוקה שזה מעורר אצלו. אם כרגע זה לא מפריע לו, לא הייתי לוחצת. נסו לכבד זאת, אך להמשיך ולעודד גילויי עצמאות והתגברות על הפחד, כל אימת שהם מופיעים באופן ספונטני. בברכה ליאת