אין מוצא

אני אבא לשני בנים שהתאלמנו מאימם בגיל 5 ו-4. כיום הם בני 14 ו- 15. אימם הייתה חולה במחלה נדירה מאוד שהביאה למותה. כעבור מס' שנים נישאתי לאישה שבהמשך התגרשתי ממנה לא לפני שיש לי ממנה בת משותפת כיום בת 5. ההתמודדות עם שני בניי לא פשוטה עבורי במילים עדינות- אני חש קושי עצום ומורכב להיות אב לבנים ששכלו את אימם ובהמשך נאלצו להתמודד עם פרידה נוספת -מאימם החורגת. לאורך השנים הייתי מטופל ועטוף במסגרת שרותי הרווחה שתמכו בי והעניקו לי כילים להתמודדות כאב. השתתפתי בסדנאות רבות בקבוצת הורים ובסדנאות לתיעול כעסים. העו"סית שליוותה אותי סייעה בידי רבות. בשנה האחרונה נתבשרתי שהיא הוחלפה בעו"סית אחרת בעקבות התקדמות בתפקיד. לבני הבכור הייתה מחנכת שנתיים בכיתות ז-ח ובשנה הנוכחית הוחלפה לו המחנכת. תיפקודו של בני הבכור בעייתי מאוד בבית הספר וגם בבית. הקושי העיקרי הוא בעיית הגבולות. מסתבר שבבית הספר הוא מפריע מאוד, לא מרוכז, הישגיו הלימודיים ירדו במידה ניכרת, וביחס לתחילת השנה חלה החמרה בתיפקודו הלימודי. אני מודה שקשה לי מאוד להכיל אותו רגשית, וייתכן אף והוא סובל מדחייה רגשית אך אני בהחלט מודע לכך שאני טרוד בפרנסת המשפחה שרק השנה התאפשר לי למצוא עבודה סדירה. לצערי בני הבכור בחודש האחרון לא נכח באופן סדיר בבית הספר ולאחרונה אף החסיר שבועיים תמימים. הוא יושב מול המחשב, לא מדבר איתי, סגור ומופנם, אוכל רק קורנפלקס כי אין לי זמן להכין אוכל. קשה לי -אני לא מוכן להתעמת איתו בגלל עינייני בית הספר. הוא מאחר, לא לומד לפעמים נשאר לישון בבית ואני לא יודע כי אני יוצא מוקדם לעבודה. באשר לצוות בית הספר- הם עושים ככל יכותם לטפל בו- עירבו את קצינת ביקור סדיר, יועצת, מחנכת והתקיימו עימו אינסוף שיחות . הוא אינו משתף פעוליה עימם וגם לפסיכולוג לא רוצה ללכת. בדיקות קשב וריכוז לא רוצה מחשש שיטול ריטלין. מה לעשות איתו. בעבר הייתה וועדת החלטה להוצאה מהבית של ילדיי- אני כעסתי על כך משום שלא רציתי שיחוו שינוי נוסף. מה לעשות אני חסר אונים.

שלום, צר לי לשמוע על מה שנאלצתם, כמשפחה, לעבור. כא?ב שנלחם על הזכות לגדל את ילדיו, עליך להביא בחשבון שהם זקוקים להורה נענה וקשוב, המספק להם את כל צרכיהם הפיזיים-חומריים והרגשיים. ילדיך אמנם כבר מתבגרים, אך עליך לזכור שהם עדיין אינם יכולים לדאוג לעצמם, לבשל לעצמם או לחנך את עצמם. זהו תפקידך כהורה, ושעות העבודה חייבות להיות מותאמות לכך. המצב שאתה מתאר מדאיג אותי מאד, ונדמה לי שבנך זועק 'הצילו' בדרך האופיינית לכ"כ הרבה ילדים - הוא עושה בלגנים, מאחר לביה"ס, מבריז, לא לומד, ומתקשה לתפקד כיתר בני גילו. לצערי, קשה מאד לפתור בעיה כזו דרך עצה אינטרנטית. לתפיסתי חשוב להמשיך ולערב את גורמי הרווחה, ולדאוג לרווחתו של בנך ברמה המיידית. אפשר לחשוב על כל מיני פתרונות גם במסגרת הבית (סטודנט-חונך, טיפול רגשי, פנימיית-יום, ועוד). אני מבינה שכדי לחסוך מילדיך משבר נוסף, אתה מתעקש לשמור על המצב הקיים, אולם אין בכך די. עליך להבטיח שהמציאות הנוכחית תהיה מיטבית. נדמה לי שבנך זקוק לך ולנוכחותך המכילה, ואם אין ביכולתך לספק זאת, יהיה עליך לאפשר לאנשים אחרים לתמוך בו, גם במחיר של משבר זמני. שולחת לך כוחות להניע שינוי, ומפצירה בך לעשות זאת בהקדם. ליאת