סיוע לביתי

שלום ליאת ביתי בת ה-32 בדיכאון כבר כמה חודשים. לא עובדת, רוב היום בבית, ישנה, עצבנית וחסרת סבלנות. היא מתנגדת לכל דבר,מתעקשת ששום דבר לא יכול להשתנות לטובה אלא לרעה. אחיותיה דיברו איתה, הציעו לעזור, ניסו להראות עוד צדדים במקביל לתפיסה השלילית, אך ללא הועיל. היא מסרבת לפנות לטיפול. אין גורם נוסף שהיא חשה איתו יותר בנוח שאפשר לגייס. אני חוששת שככל שיעבור הזמן זה יהיה לרעתה . כיצד היית ממליצה לנו כהורים (וגם לאחים) לנהוג? אני מבינה שקשה להביא אדם לטיפול כאשר הוא לא מעוניין בכך, אך כאמא אני גם לא יכולה להתעלם ולתת לזמן לחלוף במצב כזה. תודה.

שלום מירי, את צודקת. א אפשר להכריח מישהו להיות בטיפול, וגם אם כן, יכולתו להפיק מכך תועלת תהיה זעומה, אם בכלל. כדי לנסות ולשפר את התקשורת עמה ואת ההבנה כלפיה, תוכלו להיעזר אתם (כל אחד לחוד, רק ההורים או כולכם יחד) בגורמים מקצועיים. הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי, המיועד בעיקר לטיפול בהפרעות אישיות (אך לא רק) מדגיש את חלקם של ההורים ביצירת אווירה תומכת ומתקפת בתוך משפחתו של המטופל. המכון המתמחה בטיפול כזה מקיים גם קבוצות הורים טיפוליות, המסייעות להם להבין ולקבל את ילדיהם, להכיר במצוקם ולשפר את התקשורת עמם. אולי גם זה כיוון אפשרי. בהצלחה ושבוע טוב ליאת