מתקשה!!

שלום רב!! אני אמא לשני ילדים הבן הבכור בן 4:6 והשני בן 2.6, הקושי אצלי הוא עם הבכור ולא כל הזמן אלא רק כשאנחנו יוצאים מהבית ובמיוחד כשרואים אנשים שאנחנו מכירים אותם. הוא מתחיל להתנהג אחרת, לא מקשיב, מתפרץ, נוגע בכל דבר , בקיצור מחכה תשומת לב רחבה מכולם . ניסיתי כמה פעמים לקחת אותו הצידה ולהזכיר לו שאנחנו דיברנו והסכמנו שלא נתנהג כך, ולא מראים שאנחנו חזקים בדרך זו. והאמת אני לפעמים מחזיקה אותו בכוח וזה לא עוזר . אני כל כך מתקשה ואפילו אבא שלו מרגיש שאנחנו לא יודעים לחנך אותו והפסדנו בחינוך שלו.

שלום אליאנה, נדמה לי שרוב האימהות יסכימו להודות שקשה להן מאד 'לחנך' את הילדים בחוץ, מול עיניים ביקורתיות. מרביתנו היינו מעדיפים שלפחות מול אנשים מוכרים, הילדים שלנו יתנהגו כמו שצריך, ולא יעשו לנו בושות. מסתבר שהילדים הנבונים שלנו, מזהים את החולשה הזו די מהר, ומנצלים דווקא את רגעי הפרהסיה הללו כדי להשיג מה שהם רוצים. הם יודעים שבנוכחות אנשים אחרים, אנו נוטים להיות פחות החלטיים, כדי לא להתפדח. איכשהו, מרוב הפחד, הפאדיחה יוצאת גדולה יותר. לכן, רצוי לא להיכנס עם הילדים למאבק מילולי כשאנחנו מחוץ לבית. אם זה אפשרי, עדיף לסיים את הסיטואציה המביכה הכי מהר שאנחנו יכולים. אם הילד מתנהג בצורה פראית או מחוצפת, אפשר להתנצל בקצרה בפני האנשים האחרים, ולומר "לדני קצת קשה היום, לכן אנחנו הולכים עכשיו. ננסה בפעם אחרת". זכרי שאיומים וכוח אינם עוזרים, אלא רק פעולה נחושה ושקטה, שתלמד את הילד שלהתנהגותו השלילית תהיה תוצאה שלילית או בלתי רצויה עבורו. כאשר כולם מתעסקים בו (גם אם כועסים) הוא נהנה משפע תשומת לב מיותרת. הרחקה שקטה מהשטח תהיה, לכן, הרבה יותר אפקטויבית. זה באמת לא תמיד קל, ולכן עדיף לפעמים להיעזר בהדרכת הורים קצרה. בהצלחה ואל ייאוש ליאת