ילד בן שלוש וחודשיים

שלום.בני ילד יחיד במשפחה,נמצא בבית עם מטפלת ,הוא יליד ינואר ואי לכך ילך לגן טרום טרום חובה בגיל שלוש ושמונה חודשים.אני מבינה שבגלל שהוא לא הולך לגן הוא לא רכש קישורים חברתיים מסויימים ומיומנות חברתית להיות עם ילדים בני גילו.מדאיג אותי חוסר ביחון העצמי שלו ודימוי העצמי הנמוך שלו.אני כל הזמן מדגישה בפניו שהוא ילד גדול וחזק ומסוגל להיות בחברת ילדים.דבר אינו עוזר:הוא מעדיף לא להתקרב למשחקיה בה נמצאים בני גילו או אפילו ילדים יותר קטנים.אני מנסה את שיטת הפרסים-אים הוא יהיה מוכן להתקרב למגלשה (לא לעלות עליה אפילו ),הוא מקבל פרס.לא ממש עוזר.הוא ממציא תירוצים וכאשר אני מתעקשת לקבל תשובה אמיתית-הוא עונה כי הילדים מסוגלים לדחוף אותו.אני לא מצליחה לגרום לו להבין שזה לא נורא ושהוא מספיק חזק וגדול על מנת להתמודד עם הבעיה.השאלה שלי-האים עליי להמשיך להתעקש ולחייב אותו להתקרב לילדים או להניח לנפשו עד לכניסתו לגן?איך ניתן לחזק דימוי עצמי של הילד בן שלוש ?עד כמה מצבינו חמור?בתודה

שלום קירה, לא פרטת את הסיבות לכך שבחרת להשאיר את בנך בבית עד גיל כזה, אך עלייך להבין שלצעד כזה יכולות להיות השלכות, כמו למשל עיכוב מה בהתפתחות החברתית שלו. ממש כשם שאי אפשר ללמד מישהו לשחות ביבשה, כך קשה מאד לצפות מילד צעיר לתפקד ביעילות עם בני גילו, מבלי שהתנסה בכך ו'השתפשף' בסיטואציות חברתיות אופייניות. כרגע, הרתיעה שלו מחברתם של ילדים אינה מעידה בהכרח על חוסר ביטחון או בעיה בדימוי העצמי, אלא על חוסר ניסיון וחוסר כישורים שמקורם בסוג של חסך. דימוי עצמי חיובי ותחושת כשירות מתבססים אצל ילדים תוך כדי התנסות בעולם הממשי, וצבירת חוויות חיוביות של הצלחה, הישג ויכולת. אני רוצה לקוות שבנך ידביק את הפערים כשיתחיל להתנסות באינטראקציות יומיומיות עם ילדים, ללא נוכחותך, לאורך זמן. בהצלחה ליאת