שאלה

היי ליאת, שאלה לי אלייך לגבי בתי בת ה 4 וכמעט וחצי שלגביה כבת ראשונה יש לי שאלות רבות... היא עדיין עם מוצץ, ועדיין איננו חשים כי היא בשלה לכך. יש דברים אחרים שאנו עובדים איתה על העצמאות שלה לדוגמא לכבות טלויזיה כשמסיימת לצפות, להניח בעצמה את בקבוק השתיה על השולחן כשמסיימת לשתות בספה (עד לאחרונה היינו עושים זאת ...),לנגב טוסיק לבד, לפשוט מכנייסם ולעיתים חולצה. לני כמה ימים ראיתי שהיא רוצה לגרוב גרביים בעצמה ועשתה זאת נפלא, מדוייק על כף הרגל כמו שאיש מאיתנו לא עושה, ואז שבה למקום בו היא מבקשת שנגרוב לה ומבלי משים גרבנו לה. היום אמרתי לה שאנחנו צריכים ללמוד לעושת זאת בחזרה והיא ממש התנגדה לכך וביקשה שאעשה זאת בעצמי. אציין כי יש הרבה דברים שאומרת כי "אין לי כוח אי עייפה" לדוגמא לאסוף צעצועים ואנו עושים זאת ביחד איתה ותוך חלוקה מי אוסף מה. השאלה היא מה מצופה מילדה בגיל כזה לעשות לבדה? האם דרישותינו מוגזמות? תחושתי היא שלא, שהיא יכולה לעשות זאת, ויותר קל לה להיתלות בנו. אציין כי בימים אלה, עם גדילתה של אחותה ה"תינוקת" שהיום היא כבר בת שנה וחצי, היא "מתיילדת" מדברת הברות לא ברורות,מילים קטועות, אז אנו שואלים אותה "מה? לא הבנתי" ואז היא מדברת "לעניין" מה את אומרת? למה לצפות מבחינת מיומנויות יומיומיות ממנה? תודה

שלום גלית, את שואלת שאלה קשה, כי קשה מאד לנסח 'גזירה שווה' עבור כל הילדים בני ה-4 (או כל גיל אחר). ברמת היומיום, יש לעודד את הילדים לשכלול מיומנויות בסיסיות של טיפול עצמי (לבוש, הרגלי ניקיון בסיסיים כמו צחצוח שיניים, סיבון הגוף, ניגוב הטוסיק, אכילה עצמאית, שריכת שרוכים, איסוף המשחקים בסביבה המיידית, וכו'). אני בכוונה משתמשת במילה "שכלול", כי לפעמים גם אם הילד מסוגל לבצע פעולה מסוימת, היא עדיין מצריכה ממנו סוג של מאמץ. גריבת גרביים עצמאית בשעה של פנאי אינה דומה לגריבת גרביים בבוקר, כשצריך להתארגן במהירות ולתאם בין פעולות הכרחיות נוספות. כמו תמיד, גם כאן נדרשים היגיון סביר ושכל ישר, ובעיקר הקשבה לאינטואיציות ולתחושות הבטן שלנו. אפשר לשאול את הילדה "מה עם הגרביים? תסתדרי, או שאת רוצה עזרה?". אני מציעה להקשיב גם לצורך להיות עוד קצת קטנה, ולאזן בינו לבין הגאווה על הישגים והצלחות של ילדה גדולה. שניהם קיימים בה, בו בזמן, וככל שנחזק את האחד, כך נחליש את האחר. בהצלחה ליאת