ילדה אמיצה

יש לי ילדה בת 4 עצאית, חסרת פחד, וסקרנית. שלשת התכונות האלה חיוביות כמובן אך ביחד גם גורמות לי לא פעם להחסיר פעימה--היא אוהבת לטפס על מקומות גבוהים או מסוכנים,להתחבא בכל מיני מקומות (אתמול סגרה את עצמה בארון למשל), לחקור מה נמצא בכל מיני חורים, ולעשות כל מיני נסיונות (למשל אם אומרים לה שהכוס חמה היא חייבת לאמת את זה בעצמה). אם אני רוצה ללמד אותה שמשהו מסוכן עלי להגיב בחומרה רבה כדי שתבין--לדוגמא רק אחרי שצעקתי וכעסתי עליה נורא היא למדה לא לרוץ לכביש... מצד אחד אינני רוצה לדכא את תכונות אלה, אך מצד שני אני מרגישה שאינני יכולה לסמוך עליה כי אי אפשר לדעת מה תעשה (אחרי שניסיתי להרשות לה חרוזים היא דחפה אחד לאף...לכן למרות רצונה העז אני לא מרשה לה עדיין מחרוזות). אני נורא משתדלת כן לתת לה הזדמנויות להראות שכן אפשר לסמוך עליה אך עלי לחשוב על הסכנות הפוטנציאליות מראש ולודא איתה מראש שהיא מבינה אותן. כמו כן הפחד הכי גדול שלי הוא ממה יהיה כשתגדל ואז הסכנות והפיתוים יהיו גדולים יותר והיכולת שלי לשמור עליה תקטן. כיצד אוכל לחדד את חוש הזהירות שלה מבלי לפגוע בעצמאותה וסקרנותה???

שלום אדווה, בתך שייכת, כנראה, לסוג הילדים המאתגרים, המחייבים את ההורה להשגחה אינטנסיבית יותר. קראתי את דברייך עם חיוך גדול מצד אחד (אני אוהבת הורים שיודעים לקבל את ילדיהם כמות שהם ללא שיפוטיות) ועם אמפתיה רבה לקושי ולדאגה מצד שני. מבלי להיכנס כרגע לאבחנות (ואני מדגישה זאת שוב: אין כאן אבחנה!!!), אני מאד אהבתי את ההגדרה של לאורה וולמר בספרה "האיידיאייצ'די שלי", על ילדים ש"השוטר הפנימי שלהם נרדם". יש ילדים שהם באמת יותר אימפולסיביים, תנועתיים, סקרנים ונועזים בהשוואה לחבריהם, וחשוב מאד לרתום את התכונות הללו לאפיקים רצויים. גם אם יש דברים שכרגע תצטרכו לוותר עליהם (כמו מחרוזות מחרוזים קטנים) יש המון דברים כייפים ומיוחדים שכן יוכלו להתאים לה (כמו בניית אוהל בגינה או בניית בית ענק בחצר מקופסאות קרטון ודבק). אני חושבת שיכולת הוויסות העצמית, ההלכת ומשתכללת עם הגיל, יכולה למתן התנהגויות אימפולסיביות ומסוכנות, כאשר עד אז יש לנו תפקיד חשוב בתיווך, חינוך, ואימון הילד לאיפוק וזהירות. לאורה וולמר, בספרה, מציעה לשוחח עם הילדים על התכונה שמסבכת אותם בצרות (במקרה שלכם, למשל, האימפולסיביות שגורמת לה לעשות, בלי לחשוב, דברים שמסכנים אותה), ולחשוב יחד איך אפשר להימנע מצרות. אחד הרעיונות היפים שהיא מציעה שם, זה "לשאול את השוטרים הפנימיים מאנשים אחרים" (הורים, חברים או אחרים) שיזכירו דברים חשובים *לפני* מעשה. ככלל, אני מאמינה שהורות היא עבודה קשה שאינה נגמרת, ויש ילדים הזקוקים לנוכחות הסמכותית שלנו אף יותר. בעיני, ככל שאני יכולה להתרשם מקריאת הדברים מרחוק, את מצויידת בעמדה הנכונה, וביכולת לאזן בין הצרכים שלה לבין ההכרח לשמור עליה. אני מחזקת אותך ומעודדת אותך להמשיך ברוח זו, תוך שמירה על פתיחות ותקשורת טובה איתה. בעיני זו התורה כולה. :-)) חג שמח ליאת